כתב סמ"ג בשם ר"י דסימנין מובהקין סומכין עליהם בכל מקום מן התורה שנאמר עד דרוש אחיך אותו וכי תעלה על דעתך שיתנו לו קודם וכו' וההיא דלעיל שאומר דאפילו בסימן מובהק לא יתן לרמאי אסמכתא היא לתקנתא דלעיל שהתקינו משרבו הרמאים והמדה או סימנין או משקל או מקום אבידה סימנין מובהקין כן ויראה לי הלכה כרב אשי דמספקא ליה בפ"ק מה שמחזירין אבידה בסימנין שאין מובהקים אם הוא מה"ת או דרבנן וכו' עכ"ל. עש"ב:
כתב ריא"ז
ונראה בעיני שאם אמר אחד לחבירו או תשבע אתה שהיא שלך או אשבע אני שהיא שלי שומעין לו וכן אם נאותו לחלקה ביניהם שומעין להם וכן אם הודה אחד מהן שומעין לו:
כתב ריא"ז
נסתפקו חכמי התלמוד על מה שמחזירין אבידה ע"י סימן אם הוא מדין תורה או מתקנת חכמים ואין לומדין ממנה אצל איסורין חמורין שבתורה שלא תקנו חכמים אלא בממון לפיכך גט אשה שנמצא והשליח או האשה תובעים אותו ע"י סימן אין נותנין אותו להם אלא ע"י סימן מובהק כמו שיאמרו נקב יש בצד אות פלונית שהוא דבר ברור:
כתב ריא"ז
ונראה בעיני שאם אמר אחד לחבירו או תשבע אתה שהיא שלך או אשבע אני שהיא שלי שומעין לו וכן אם נאותו לחלקה ביניהם שומעין להם וכן אם הודה אחד מהן שומעין לו:
כתב ריא"ז
נסתפקו חכמי התלמוד על מה שמחזירין אבידה ע"י סימן אם הוא מדין תורה או מתקנת חכמים ואין לומדין ממנה אצל איסורין חמורין שבתורה שלא תקנו חכמים אלא בממון לפיכך גט אשה שנמצא והשליח או האשה תובעים אותו ע"י סימן אין נותנין אותו להם אלא ע"י סימן מובהק כמו שיאמרו נקב יש בצד אות פלונית שהוא דבר ברור: