פתח עינים על בבא קמא · דף 92b

חמרא דמריה טיבותא לשקייה וכו' וסמכת וכו'. עמ"ש התוס' ומ"ש בעניותנו בספר ראש דוד סוף פרשת פנחס בס"ד:

בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא. מצאתי כתוב בשם הרב החסיד המקובל כמהר"ר אברהם הלוי ברוכים זלה"ה שהיה בזמן רבינו האר"י זצ"ל שפירש דרך רמז בירא שהיא מלכות היא הבאר שממנה אנו יונקים ושותים לא תחטא ותגרום שס"מ גימטריא קל"א יתאחז ח"ו וז"ש לא תשדי בה קל"א. ולכך יסד דוד הע"ה מזמור. ה' לא גבה וכו' בסימן קל"א שהוא גימטריא ענו"ה כי העניו ע"י הענוה דבק בה' ומבטל הפלוני ואינו שולט בו. ובספר בת עין וס"א כתבוהו משם האר"י זצ"ל וליתא. ובשיטה מקובצת הביא משם מהר"י ן' מיגש מוסר גדול בזה עיין בו:

כלבא בכפניה גללי מבלע. הרב עיון יעקב כתב דנ"מ בשעת הרעב מותר לאדם לאכול אפילו דבר מאוס ולית ביה איסור דבל תשקצו עכ"ל ואני בעניי אומר דאי איכא פקוח נפש אפילו קדלי דחזירי ואי ליכא פקוח נפש איכא איסור בל תשקצו ואדרבא נימא דאשמועינן איפכא דוקא כלבא בכפניה וכו' אבל לא אדם מישראל דא"ה נמשלו ככלבין כמ"ש בתקונין. ואסמכיה אקרא נפש רעבה כל מר מתוק ולא מאוס ומיניה דכלבא נכסף נכסף על גלל"י כס"ף:

קרית חברך ולא ענך. פירש"י להוכיחו והקשה הרב עיון יעקב דהאמרו בערכין פ"ג שיחזור ויוכיחנו שנאמר תוכיח מ"מ ופרק אלו מציאות אמרו אפילו ק' פעמים ע"ש ונראה דלרש"י הכא מיירי בשיצא י"ח תוכחה עד קללה או נזיפה או הכאה למר כדאית ליה ולמכ"ל דאזי מצוה שלא להוכיחו כמ"ש ס"פ הבע"י מקרא דאל תוכח לץ:

השתא דקשישנא וחטאו לדרדקי. כמו שפירש רש"י והקשה הרב עיון יעקב דלמא מש"ה קודם מ"ת שתורתו דיליה יכול למחול כדאיתא פ"ב דקידושין משא"כ לאחר מתן תורה שניתנה לנו אינו יכול למחול וצ"ע עכ"ל ולק"מ דודאי תמיד נקראת תורת ה' ואמרו פ"ק דע"ז בתחילה נקראת תורת ה' ובסוף שנעשה גברא רבה נקראת תורתו כמ"ש המפרשים וע"ש בקדושין דף ל"ב בפירש"י. ותו דאחר שהתפלל משה רבינו ע"ה אם אין פניך וכו' חזר הדבר לכמות שהיה. ותימה על תמיהתו: