הדא אמרה ההן דמשבע לחבריה דלא ייכול ההן אוכל וההן עבר. — צ"ל: ההן דמדיר לחבריה (פי' דאילו משביע את חבירו והלה לא ענה אמן אין שבועה חלה עליו כל עיקר ואם ענה אמן ה"ז כאלו נשבע בעצמו ומאי קמ"ל פשיטא דהאוכל עובר) דלא ייכול ההן דאכיל ההן עבר (פי' דהמודר שאכל הוא שעובר אבל המדיר אינו עובר אע"פ שהוא האכיל למודר ומוכיחין כן מדתנן במשנה י"ב במדיר בת אחותו וגרושתו שלא תהנה ממנו שמותרות ליהנות לו, ומדשנה ההיתר עליהן ש"מ שאם היה חל הנדר לאוסרן בהנאה ממנו הן היו עוברות אם נהגו ממנו ולא הנודר שאילו הוא היה העובר כדי ללקות ליתני רבותא שהוא מותר ליהנות להן, וע' בבלי ט"ו א' ר"נ ד"ה "הלכה" שגם דעתו כן הוא ושהרמב"ם פ"י הי"ב מנדרים חולק ואומר שהמדיר שההנה הוא שלוקה ולא הנהנה שהרי לא נדר ולא אמר כלום).
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 8 · הלכה 9 · Integer 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 8e3f41c4992e11da92ec8d966ac1c014da887526561d61ff7952afcef1294dc1