יחיד מפשיט ידו בכל הבית ואין חבורה מפשטת ידה בכל הבית והא תנינן כו'. — צ"ל: יחיד מפשיט ידו בכל הבית (פי' שאם חבורה אחת בלבד אוכלת בכל הבית הזה מותר ליחיד לאכול חלקו בכל מקום שירצה והכי תניא בתוספתא סופ"ו אין שם אלא חבורה אחת אוכל בכל הבית ואינו חושש) ואין חבורה מפשטת ידה בכל הבית (פי' שאם שתי חבורות אוכלות בבית אחד אין יחיד רשאי לפרוש עצמו מחבורתו שלא יחשדו אותו שהוא אוכל בשתי חבורות) דתנינן שתי חבורות כו' והא תנינן המיחם באמצע (פי' סמיך אסיפא דתנן וכשהשמש עומד למזוג כו' עד שמגיע אצל חבורתו, והרי שמש זה מותר לפשוט ידו גם לחבורה שאינה שלו) מקום השמש מוכיח עליו ששם הוא חבורתו (פי' מאחר שמחזיר פניו לחבורה שלו הרי זה מוכיח שאין בדעתו לאכול עם החבורה האחרת) והא תנינן הכלה הופכת פניה ואוכלת (פי' אפי' בשתי חבורות כמו ברישא והרי היא הופכת פניה מבני חבורתה) כו'.
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 7 · הלכה 13 · Integer 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: df4fea2407c6f935be847c90c6d47533d64049d7a6ed7d1cb40d804d55412076