שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 7 · הלכה 11 · Integer 3

מאן דאמר יד כ"ש צפורן. — פי' דפגימה כזו שהיא מעכבת את היד כ"ש שהיא מעכבת את הצפורן וע' חולין י"ז ב'.

ר' יעקב בר אחא אמר שמואל בר אבא בעי מעתה לעולם כו'. — צ"ל: ריב"א אמר שמעון (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז) בר אבא בעי מעתה כו' אבן וירסס והא תנינן (במ"ט דפרקין) וקולף עד שיגיע לפרק וחותך ויחלוץ בשר מן העצם ויקוץ שלא לפקע תחת הבשר (מקצת מהוספה זו נמצא לפנינו למטה רהי"א ואינו שייך שם וגם נשתרבב שם מלעיל רה"ט כמו שאעיר שם) עצם לחייב על כל עצם ועצם כו' וחזר ושברו חייב שתיים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים ר' ירמיה בעי לית הדא פליגא על רשב"ל דרשב"ל אמר עצם כו' לא אמרה (פי' משנתנו) אלא שלא ילקה הא לאסור אסור (פי' דפסח טמא אסור לשוברו לכתחילה, והטמא כמו שאינו דמי והוי כעצם שאין עליו בשר וכמו שאסור לשבור לכתחילה בטמא ה"נ בעצם שאין עליו בשר כל עיקר) ר' אבון בשם ר"א מתניתא כשבא בטומאה כו' (פי' ופסח שבא בטומאה בצבור לאכילה הוא בא לפיכך אינו כאבוד ואסור לשוברו בתחילה) כבא בטהרה ולוקין על שבירתו (פי' ולא קשיא על ר' יוחנן ורשב"ל דסברי שאין לוקין על עצם שאין עליו בשר מזה שבא בטהרה ונטמא שלוקין על שבירתו דמאחר שבתחלתו טהור היה אין דינו כאבוד): הלכה י"א. ר' סימון בשם ריב"ל בשם בר פדייה כו' (ומה דאיתא לפנינו בריש הלכה זו מיותר וכ"ש למעלה).