א"ר שמואל אחוי דר"ב תיפתר בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף. — פי' דעיסה טהורה שעירסה בעיו"ט אע"פ שלשה ביו"ט אינו יכול להפריש חלתה ביו"ט שהרי היה יכול להפריש בעיו"ט אבל הכא מיירי בעיסה טמאה שאינו יכול להפריש ממנה חלה משעירסה אלא לאחד גילגול ולישה לפיכך אם לשה אח"כ ביו"ט יכול להפריש חלתה ביו"ט, והטעם שאינו מפריש מעיסה טמאה אלא לאחר גילגול מפני שכן היא עיקר מצות חלה אלא שחכמים תקנו בעיסה טהורה להפריש מיד כשהוא נותן את המים דחששו שמא תטמא העיסה וכמו שמבאר ריבר"ב.
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 3 · הלכה 3 · Integer 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: df4fea2407c6f935be847c90c6d47533d64049d7a6ed7d1cb40d804d55412076