תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 2

שכן כותבת לו כל עירעור שיש לי בשדה זו אל יהי עמך כלום. עי' בדברינו ובזה מובן היטב שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' ערכין הי"ד המקדיש נכסיו והי' עליו כתובת אשה ובע"ח אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש כו' אבל כשימכור ההקדש הקרקע שלו ותצא השדה לחולין יש לבע"ח ולאשה לגבות מן הפודה שהרי שיעבודה עומד על קרקע זו הא למה זה דומה לשני לקוחות שכתבה לראשון דין ודברים אין לי עמך ומכר לשני שהיא טורפת מן השני עכ"ל ז"ל ובהשגות ז"ל א"א ומנין לו שאם מכר הלוקח ראשון לאחר שהיא טורפת מן השני ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו עכ"ל ז"ל ולפי דברינו שפיר ניחא דהנה גרסינן בירושלמי במס' גיטין פ' הנזקין ראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי והלך לוי ונתנה במתנה ליהודא ובא שמעון וטרפה מיהודא יהודה לא אזיל גבי לוי דהיא מתנה לוי אזיל גבי ראובן דהיא מכירה וכו' עי"ש היטב דמבואר שם דלא אמרינן מה נתן ראשון לשני כ"ז שתבוא לידו דהא אע"פ שבמתנה ליכא אחריות הנ"מ אחריות דידי' אבל האחריות שיש ללוי על ראובן קנה המקבל מתנה דמה נתן ראשון לשני כ"ז שתבוא לידו ואפ"ה ז"א אלא אמרינן דאותו האחריות שיש לו לא נכנס בכלל המתנה והמכירה ומכאן מוכיח בתשו' הרמב"ן ז"ל דאחריות שיש להמוכר על אחרים לא נכנס בכלל המכירה אלא א"כ הקנה לו כל שיעבודא שיש לו על הקרקע ומובא בחו"מ סי' רמ"א עי"ש וא"כ לפ"ז עולה שפיר שיטת הרמב"ם ז"ל כיון דגוף השיעבוד שיש לו על השדה לא נפקע כמו שכ' בפירוש גבי הקדש דקדושה דמפקיע מידי שיעבוד לאו למימרא שנפקע השיעבוד שלו ז"א אלא דיש לו שיעבוד רק דאינו יכול לטרוף מן ההקדש ונתבטל כח הטירפא שלו מן ההקדש אבל השיעבוד על גוף השדה יש לו וע"כ דומה שפיר לב' לקוחות דכתבה ללוקח דו"ד אין לי עמך ומכר לשני שטורפת מן השני דהא ע"כ לא מסלקת נפשה מן גוף השיעבוד אלא מן הכח הטירפא שיש לה והר"ז דומה כמו אחריות דאילו המוכר שמכר לו באחריות והתנה עמו שיפצה כל עירעורין שיהא על שדה זו כדאמרינן בעלמא במס' ב"מ דף ט"ז שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי ואדכי ואמריק זביני אלין אינון ועמליהן ושבחיהן ואיקום קדמך כו' ופרש"י ז"ל ואשקיט ואטהר מכל עירעור עי"ש וזהו אחריות וכמו כן כשהבע"ח בעצמו התנה עמו שלא יהא לו עירעור והוי כמו אחריות וזאת האחריות שיש לו על אחרים לא אמרינן מה מכר ראשון לשני כ"ז שתביא לידו כנ"ל אילו הי' מסלק א"ע מגוף השיעבוד שיש לו על השדה אז לא הי' יכול להוציא לעולם מיד השני אבל כיון דגוף השיעבוד יש לו על השדה אך דמסלק נפשי' מן הכח הטירפא ומסלק מן העירעור הוי כמו אחריות כמו דהמוכר קיבל עליו להשקיט כל עירעור שיהי' מחמתו כן הבע"ח גופי' שיעבד א"ע על העירעור וזאת לא נמכר לשני ומבואר דינא דהרמב"ם ז"ל בע"ה על נכון וראיתי בנו"י ז"ל דמתרץ הרמב"ם ז"ל הזה בהאי סוגיא ולא הבנתי דבריו ז"ל ולדברינו אתי שפיר ונכון ודוק: