חידושי אגדות על חגיגה · דף 10a

ליוצא ולבא כו' זה הפורש כו'. תחלת המקרא זה כי לפני הימים שכר אדם לא נהיה גו' ובפרק חלק אמרו שהוא קץ מגולה כמבואר שם [בחידושינו] שהוא מפורש בסוף כל התוכחות שבמשנה תורה והתמכרתם ואין קונה. וע"ז אמר שם מאי וליוצא ולבא אין שלום שדבר זה הוא הנאמר בתחלת כל התוכחות דהיינו ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך דאין זה מקץ מגולה לפי פשוטו וע"כ דרשו ביה שם אף ת"ח שכתוב בו שלום רב גו' כו' עי"ש הכי נמי הכא מה"ט דרשו ביה כיון שיצא אדם מדבר הלכה כו' דהיינו שלא יהיה בידו הלכה ברורה למר כדאית ליה בפורש מהלכה למקרא ולמר כדאית ליה מתלמוד למשנה או מתלמוד ירושלמי לבבלי. וזה מכלל קץ מגולה כמפורש פרק תולין עתידה תורה שתשתכח כו' ומסיק שלא ימצאו הלכה ברורה כו' ומסיים בהאי קרא מן הצר לפום הך דרשה הוא היצה"ר כפרש"י שם בלשון א' שהוא המסית ומדיח בכל זה:

התר נדרים פורחין באויר ואין להם כו'. דכל הני דרשות דקאמרי הני תנאי דברייתא דיש להם על מה שיסמכו ס"ל לתנא דמתניתין דאין להם על מה שיסמוכו דלכולהו אית להו פירכא כדקאמר בגמרא ודשמואל נמי דלית ליה פירכא מ"מ כיון דלאו מגופיה דקרא מייתי ליה אלא מדיוקא לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו מקרי אין להם על מה שיסמכו והיינו דקרי ליה פורחין באויר שאינו אלא מדיוקא מבחוץ ולא מגופיה דקרא ודו"ק:

כהררים התלויין בשערה כו'. אמר הררים לשון רבים לפי מה שפרש"י דמקרא מועט והלכות מרובות קאי עליה ניחא דהררים לשון רבים ע"ש הלכות מרובות ולפי' ר"א שכתבו התוס' לקמן דמקרא מועט והלכות מרובות לא קאי עליה י"ל דנקט ליה כהררים בלשון רבים להפלגת הענין למשל שבשערה א' מב' צדדים מכל צד של השערה תלוי הר א' משני ההרים ואעפ"כ לא נפסק אחד מהן מן השערה כ"ה הלכות שבת כו' דברמז מועט תלויה ולא נפסק ממנה:

וחזרתי כו' מפרש"י נראה דחזרתי בי היינו החרטה והפתח הוא דבאפי נשבעתי ולא מדעת מיושבת. ומיהו צריך התרה מאחרים וכן מוכח הסוגיא דפ' הספינה שאמר ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי אבל התוס' שם לא הביאו הסוגיא דהכא כן אלא דהקב"ה מיפר לו לעצמו והקשו שם מה שהקשו ע"ש:

מנין שנשבעין לקיים את המצות כו' מה שיש לדקדק בזה מפורש פ"ק דנדרים: