ונתן ר"ג רשות לרבי עקיבא לברך וכו' כתבו התוס' דר"ג היה סבור שהיה מברך על כל ז' מינין ג' ברכות וכו' עכ"ד ואפשר משום דלקמן דף מ"ד בפלוגתא דר"ג וחכמים תנן רע"א אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך עליו ג' ברכות ומכי שמעיה ר"ג דאמר הכי הבין דכוונת ר"ע דלא מיבעי' בז' מינין דמברך ג' כר"ג אלא אפילו אכל שלק וכו' ומשו"ה נתן לו רשות לברך. ומיהו יש להעיר דהכא משמע דר"ג היה רוצה שיעשו כסברתו נגד חכמים ובירושלמי ריש מכילתין תמה ור"ג פליג על רבנן ועביד עובדא כוותיה ומייתי מכמה תנאי דלא עבדי כסברתם ומשני תרי שינויי עש"ב והרי הכא דהיה רוצה למעבד כוותיה אע"ג דרבנן פליגי עליה. ואפשר דכונת ר"ג הכא הוא דאמאי רבי עקיבא לא נמלך בו ואז היה אומר שיברך כרבנן אבל תיכף למעבד כרבנן בלי שאלה היינו דקשיתיה. ולפ"ז מדוקדק תיבת קפץ ובירך ר"ע דקפץ יתר אבל רמז שלזה קפיד ר"ג. א"נ אפשר דהכא דאם יברך ג' כסברתו יוצא אף לרבנן כמ"ש בא"ח סימן ר"ח אבל אם בירך מעין ג' אינו יוצא לדעתו ומשו"ה בהא הוה בעי למעבד כסברתו ודוק הטב ועמ"ש בברכי יוסף סימן קס"ז:
קריאה במקור
פתח עינים על ברכות · דף 37a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Petach Einayim, Jerusalem 1959
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001157028
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dc06ce56f812044e14838104119418f9d740a7da66faded5c6bc8032805e0f1b