קרבן נתנאל על תענית · סעיף 38

ונהגו שאבל הולך בליל ט"ב. היינו אבל לאחר שלשה וכן מוכח מראי' שהביא מברייתא ודלא כמ"א סי' תקנ"ט סק"ח ועי' מ"ק סי' פ"ד מה שהשגתי עוד שם על מ"א בזה:

ומכיון שקיבל עליו קצת אבילות. אין לפרש שקיבל עליו התענית בפה. דא"כ אסור לאכול ולשתות ורבינו חולק על הרמב"ן ואומר ודבר תימה הוא שיהא מותר לאכול ולשתות ויהא אסור לרחוץ. אלא ה"ק כיון שאכל סעודה מפסקת מסתמא קיבל עליו בדעתו קצת אבילות. א"נ בשקיבל עליו בפירוש ומ"מ מתמי' עליו לשיטת הרמב"ן שהביא הטור בשמו דאפי' קבל עליו בפירוש יכול לאכול ולשתות אח"כ. והראשון עיקר דקאמר תו ולא כן עמא דבר. ואם קיבל התענית בפירוש קים לן דאסור ברחיצה:

ה"ג ושמא ראה דברי ר' יוסי בר' יהודה:

דאיכא למימר מתני' איסור דפסיקא ליה קתני. כלומר מה ששייך עכ"פ לסעודה מפסקת:

איסורא דתלי בקבלת עצמו לא קתני. לפי' האחרון הוא בקבלה ממש. ולפי' ראשון הוא בסתם מה שינהג מסעודה מפסקת ואילך לא קתני:

ה"ג שפירש מאכילה:

דאיכה רבתי. באלפא ביתא תליתאי בפסוק ויגרס בחצץ. ובתוס' מביא בשם ירושלמי והוא טעות. ובתוס' דעירובין דף מ"א איתא להדיא בשם מדרש איכה:

והיא מתנגבת שלא תהיה בה טופח ע"מ להטפיח:

ה"ג לכלוך וחבלי שינה. דהא לפלוף מותר להעביר אפי' במים כמ"ש רבינו בסמוך סי' ל"ט: