דכי אסור למיכל באפוקי שבתא. כו' לא מבדיל בתרי בשבתא. מלשון הרמב"ן זה דאסור למיכל דכיון דאיבדל קבלי' לט"ב ואסור לשתות מכוס. דייק מ"א סי' תקנ"ו דמשמע מפלג מנחה ולמעלה מודה הרמב"ן אם קיבל עליו התענית אסור לאכול שהוא כיום מחרת עצמו. וכ"כ בסי' תקנ"ג בשמו ע"ש. וליתא דודאי ס"ל להרמב"ן אף אם קיבל עליו התענית מותר לאכול חוץ מעיו"כ שהוא מדאורייתא. וכ"כ הטור להדיא בסי' תקנ"ג בשם הרמב"ן והכי איתא במלחמות בפ"ק דתענית. והכא היינו טעמיה כיון דאיבדל אם יאכל אח"כ הוי ברכה לבטלה כמו בעיו"כ אם אמר זמן אבל בלא הבדלה מותר לאכול אח"כ ואוכל תו סעודה מפסקת ומה שהביא ראיה מלשון ב"י סי' תקנ"ג. אגב שיטפי' לא דק דהרמב"ן בתורת האדם אינו כותב כן רק לדעת הרי"ף לתרץ דבריו והוא אינו סובר כן:
קריאה במקור
קרבן נתנאל על תענית · סעיף 40
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומטעימין ליה לינוקא. וה"ה אם חל מילה ביוה"כ או בט"ב מברכין על הכוס ומטעימין לי' לינוקא וכ"כ תוס' בפרק תולין (שבת דף קל"ט) ד"ה וליתן:
ולא שכיחא כולי האי. לפי דעת הרמב"ן כשיש מילה ביוה"כ אין משקין לתינוקות דלמא אתא למיסרך אלא מברכין בלא כוס. או נותנין לתינוק הנימול. וכ"פ בש"ע סי' תרכ"א. והתוס' שפוסקין דמשקין לתינוקות ס"ל דכשותא בכרמא הוי מילתא דשכיחא בכל שתא ושתא כמ"ש הר"ן שם. אבל מילה הוי מילתא דלא שכיחא מש"ה לא גזרינן דלמא אתי למיסרך. ובט"ב אם יש מילה י"ל דס"ל ג"כ דמטעימין ליה לתינוק הנימול כמו ביוה"כ וכ"כ הב"ח. א"נ ס"ל כמו שפסק המחבר ורמ"א סי' תקנ"ט דנותנין לתינוקות כדי שלא תהוי ברכה לבטלה שסמכו חכמים על לא תשא בתמורה. ודלמא אתי למיסרך הוא ג"כ ספק במילי דרבנן. ואין ספק דוחה את הודאי:
שפעם אחת היה רבינו יהודה אונן. עיין באורך בפ' מי שמתו סימן ב':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f36b0de291e3158debe27319d1ad26d964b6196b8b2f24e32079e4b35d1e1bff