באירוסין ובנשואין. לשון תוס' במגילה דף ה' וחמירי מט"ב שמארסין בו ע"כ. ודברי תוס' תמוהין מאד דאם אירוסין אסור אפי' בלא סעודה. א"כ לא ליתני ובנשואין דהוי ק"ו. אלא ש"מ דאירוסין אינו אסור אלא בסעודה ונשואין אפי' בלא סעודה הוי שמחה. וכן הוכיח מהרש"ל בפ"ד דיבמות סי' ל"ד מילתא בטעמיה ע"ש:
קריאה במקור
קרבן נתנאל על תענית · סעיף 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תנא בנין בנין של שמחה. מדשביק משא ומתן. משמע דמו"מ אסור אפי' אינו של שמחה כמ"ש תוס' ביבמות דף מ"ג. דליכא למימר מו"מ של צרכי חופה שהיא של שמחה דהא לא אסר אלא סעודה עצמה. ובמגילה דף ה' כתבו תוס' דוקא מו"מ של שמחה דומיא דבנין ונטיעה של שמחה. כתב מהרש"ל ביבמות פ"ד סי' ל"ד דקבלה בידו שאין לסמוך על תוס' במס' קטנות נגד תוס' על מס' גדולות ע"ש. ומה שהוכיח תוס' שם דבשאר בנינים מותר ואין לך משא ומתן גדול מזה אלא ש"מ דוקא מו"מ של שמחה. נראה לי דאין זה הוכחה דהא הב"י כתב בשם הר"ן בנין שא"צ אלא להרווחה בעלמא אסור. ובית חתנות אפי' אינו להרווחה אסור. וא"כ בנין שאינו של שמחה אינו מותר אלא כשצריך לו ולא להרווחה. משא"כ מו"מ הוא להרווחה ודלא כמ"א סי' תקע"ה ס"ק ו' שאינו אוסר מו"מ אלא של שמחה. אך בזמנינו הכל שרי משום שיש לנו משא מלך ושרים והוי הכל לחיי נפש ולא להרווחה כמ"ש תוס' בפ' איזהו נשך היתר זה לענין רבית דנכרי כ"כ מהרש"ל שם סי' ל"ד וט"ז בסימן תקנ"א ס"ק א' ע"ש:
פי' כותלו של בית חתנות. ואפי' שאין בו סכנה כ"כ הט"ז סי' תקנ"א ס"ק ב':
ובלבד יחיד על הצבור. היינו בפני צבור ובשביל צבור אבל היכי דמתפלל בינו לבין עצמו בביתו שפיר דמי כ"כ רבינו בפרק הקורא עומד סי' ד' ע"ש: פ"ב
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f36b0de291e3158debe27319d1ad26d964b6196b8b2f24e32079e4b35d1e1bff