מראית העין על סנהדרין · דף 67b

ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא אמר רבי אלעזר מכאן שאין השד יכול לבראת בריה פחותה מכשעורה רב פפא אמר וכו'. יש לחקור דאחר שאמרו החרטומים אצבע אלהים היא כתיב ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה' ומאי סבר פרעה הרי כבר החרטומים הודו ואמרו אצבע אלהים. הן אמת דהכתוב עצמו בא לישב זה באומרו כאשר דיבר ה' כלומר הדעת נותן שהיה צריך פרעה להודות לחרטומים אך חזק לב פרעה כאשר דיבר ה' וכך רצון ה' אבל עכ"פ צריך למצוא איזה צד מצא פרעה לחזק לבו אפילו שהוא טעות מ"מ היה צריך טענה כל שהוא. ואפשר דיש לחקור אעיקרא נובין ונידון מאי דעתיה דפרעה בכל המכות להביא החרטומים שיעשו מעין דוגמא ומה בצע בזה. דאם היה כח בחרטומים לסלק המכה יפה עשה אבל החרטומים לא הועילו כי אם להוסיף. ואפשר דכונת פרעה לומר דכל עניני משה ואהרן הם בדרך כשוף אבל במכשפים יש מדרגות רבות ומשה ואהרן עצמו מאד בחכמת הכשוף דלגבי דידהו חכמת חרטומי מצרים מגן שויא. והנה בכנים הקשו המפרשים דאמרו רז"ל דהכנים שהודו בהם המצריים היו גדולים כביצים ואיך אמרו דהשד אינו שולט על בריה פחותה מכשעורה ותירצו דכיון דעיקר בריאת הכנים פחותה מכשעורה אין השד שולט. איכו השתא סבר פרעה דהחרטומים לא יכלו להוציא כנים דעיקר ברייתם פחותה מכשעורה ולכן אמרו אצבע אלהים היא. אבל זהו לחסרון ידיעתם במעשה כשפים ומסכת כני"ם ומשה ואהרן גדולים בחכמת הכשוף וכיון דהשתא הכנים גדולים יכולים להביא אותם ע"י כשוף ומשו"ה ויחזק לב פרעה דעדיין מראה פנים שהכל על ידי כשוף ולא ה' פעל כל זאת: