א] אחד לצלי וכו' עד ולחמין. א"א זה מתגאה בשל אחרים ואעפ"כ אינו אלא מפסיד דא"כ לדבריו דב"ש צריך שיהא אחד צלי ואחד מבושל ואינהו לא אמרי הכי דהא דג וביצה שעליו ענין אחד הם ועולים לב' תבשילין אבל הכל הבל שאין הטעם לב"ש אלא שיהא הדבר ניכר שראוי לסמוך עליו:
קריאה במקור
כתוב שם ביצה · דף 8a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ב] והלכה קבועה היא וכו' עד לערב בפת ובתבשיל. א"א באמת כך אנו נוהגין כדברי בעל ההלכות והרב לא כתב אלא הגמרא כמות שהיא ומן הגמרא אין מחוור אם צריך פת אם לא ויותר נראה שאינו צריך מדאמר אביי לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא משמע דהא דאמרינן תבשיל אחד לא בעינן פת בהדיה. וי"ל בודאי היכא דצריך לאפות ולבשל צריך לערב בפת ובתבשיל כדכ' קרא אבל היכא דאינו צריך לאפות סגי ליה בתבשיל לחודיה ועל זה אמר אביי שאם ערב בפת במקום תבשיל אינו עירוב דתבשיל דמלפת בעינן ופת ודייסא נמי לא מלפתי. אבל הרב מודה אם צריך לאפות ולבשל שצריך פת ותבשיל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2cd879c87f4e5169b5849577eb2af948d54bf1204d3142fee305fc04241da265