מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 6

מאן תנא בין בחול בין בשבת רבי ישמעאל וכו'. זהו כפירושו דאביי התם בריש פרקין וכאוקמתיה דמתני'. אלא דהכא קאמר דטעמיה דר' ישמעאל דמאחר שעה הוא משום דחייש לפילפולו והיינו למכמר בשרא כדפרישית. והתם קאמר לאביי דבמוספין קודמין לבזיכין קמיפלגי וכו'. ובאמת אף לאביי הוה נמי מצי למימר דר' ישמעאל חייש למיכמר בשרא ור"ע לא חייש וכדקאמר רבא. אלא משום דהאי לא איצטריך ליה לאביי לו' דבזמן מועט חייש ר' ישמעאל למיכמר בישרא דאיכא טעמא אחרינא דר' ישמעאל ס"ל מוספין קודמין לבזיכין. ולרבא ע"כ דלר' ישמעאל ליכא אלא טעמא דחייש למיכמר בישרא. ובעל המאור ז"ל כתב על זה וז"ל ואם תשאל א"כ יאוחר הפסח עד שמונה ומחצה ואל יאותר התמיד משש ומחצה שהוא זמנו אנו רגילין לפרש שאין כח למנוע כל ישראל מלעכבו מאחר התמיד שהתמיד הוא שהיה מעכבן מלשחוט את הפסח. וכיון שנשחט התמיד היו סומכין לו הפסח אחריו מפני ההמון הרב עד שראיתי פי' לרב ר' משה ז"ל שאמר ר' ישמעאל אגזירות נדרים ונדבות ה"א סמיך אפי' בטעמיה דרבא והיא היא עיקר הגזרה ומיכמר בשרא טפלה לה עכ"ל. ולא תיקשי דלפ"ז הא דדייק לרבא דקאמר דר"ע סבר לא חיישינן למיכמר בשרא ואי לא חיישינן ניעבדיה בשש ומחצה. ופירש"י ז"ל דהא הפסחים מרובים ובשבת לא בעי לאחוריה משום נדרים ונדבות ומאי קושיא ונימא דר"ע ס"ל דאף דבשבת ליכא נדרים ונדבות גזירה דנדרים ונדבות מיהא איכא משום סרך דחול וכמו דאמרינן הכי לר' ישמעאל לפי פי' הנזכר אלא דלר' ישמעאל איכא נמי האי טעמא דמיכמר בישרא הוא דאמרינן. ומיהת לר"ע דלא חייש למיכמר בישרא אכתי מצינן לשנויי הך קושיא וליעבדיה בשש ומחצה דמשום גזירה דנדרים ונדבות הוא דאפשר לומר דאין ה"נ הוה מצי לשנויי הכי אלא דרבא הוא דשמיע ליה אליבא דר"ע דסבירא ליה מוספין קודמין לבזיכין לפיכך הוא דמשני האי שינוייא אליביה כדקאמר קסבר מוספין קודמין לבזיכין וכו'. וכלומר דבלאו טעמא דגזרה דנדרים ונדבות עביד ליה בשבע ומחצה: