מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 4

אבר מדולדל וכו'. בפ"ט דתולין תנן האבר והבשר המדולדלין באדם טהורין. והיינו שאין מטמאין משום אבר מן החי וכאן לענין אם נגעה טומאה באחד מהן קאמר. ובפ' בתרא דפרה קחשיב במתני' מהכלים שהן חיבור לטומאה ואינן חיבור להזייה ומוסיף ר"ל אף את אלו דקחשיב. והא דקחשיב הידוק קירויה ואנן תנן בפ"ג דכלים גבי הטופל כלי חרס הבריא דר"א ור"ש מטמאין. וחכמים אומרים הטופל את הבריא טהור ואת הרעוע טמא וכן בחידוק הקירויה וא"כ צריך לומר דר"ל דקחשיב לה הכא דחיבור הוא לטומאה אליבא דר"מ ור"ש הוא דקאמר דאלו לחכמים פליגי אף בחידוק הקרויה וס"ל דאין כאן חיבור לטומאה. וכן הא דקאמר ר' יוסי בר' בון אף כשות שליקטו א"א לגרוס כשות של קטן כדתנינן במקואות שהבאתי בפנים דהא לא טמא ולא מטמא תנן התם ולא פליג אסתמא דמתני'. ונראה דאכשות של קישות קאי דתנן בריש פ"ב דעוקצין כשות של קישות והנץ שלה טהורה ר' יהודה אומר כל זמן שהיא לפני התגר טמאה ומטעמא שהוא רוצה בקיומן שהוא אוחז בהשער כשמלקט מן הצבור שלפניו ומגביה כדי להראות להלוקחים שהן יפין. והשתא אליבא דר' יהודה הוא דקאמר דלטומאה חיבור הוא אבל לא להזאה:

מה בין טומאה מה בין הזייה וכו' למאי דמפרש ר' לא הכא הוה משמע דכל היכא דאמרינן אינו חיבור להזאה מדאורייתא היא כדדריש לה מקרא ובבבלי פ' במה טומנין דף מ"ח ע"ב וכן בפ' במה אשה קאמר רבא גבי מספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה ומפרש דבר תורה בשעת מלאכה חיבור לטומאה ולהזאה וכו'. ושמא יש לחלק דהתם בשעת מלאכה שניהם צריכין זה לזה וככלי אחד הויא ושלא בשעת מלאכה נפרדים חשיבי והכא במקיימי הכלי מיירי דלא חשיבי ככלי עצמו אלא לענין טומאה כדיליף מקראי: