מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 10

כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכו'. כה"ג דריש לה בבבלי מנחות דף סו ולסתור דרשת הצדוקין למחרת השבת דלדידהו לפעמים משכחת לה שאין אוכלין מן החדש אלא יום אחד. ומשמע מהכא מדקאמר על שלשה דברים עלה הלל מבבל וניחא אלו שני דברים טהור הוא וכו'. וצאן לפסח ובקר לחגיגה שעלה בשבילם מבבל לא"י ללמדם כך כפי אשר דרש וקיבל מפי שמעי' ואבטליון שבא"י הן נוהגין ושם הוא שצריך לדרוש להם כיצד יתנהגו אלא השלישי יש לו לדרוש גם בבבל שהרי החדש אסור מן התורה בכל מקום כסתמא דמתני' דסוף ערלה ואי משום העומר ולסתור דרשת הצדוקין כבר קחשיב התם במנחות דרשי טובא אחרינא ולית להו פירכא. ומאי שנא האי דרשא מהני אחריני דנימא דבשביל כך עלה מבבל דנראה שבדומיא דהני תרתי הוא דמיירי. ואפשר לומר דהלל לא ס"ל כהאי דר"א בקידושין אלא כמ"ד שם דדריש מושבותיכם לאחר ירושה וישיבה משמע וחדש אינו נוהג בח"ל. ולכך מביא האי דרשא בדווקא דתרתי שמע מינה סתירת דרשת הצדוקין וקמ"ל שחדש אינו נוהג אלא בא"י מן התורה. ולפיכך גם על דבר זה עלה מבבל. ועיין בפ"ב דחלה בהלכה א' מה שחידשתי והרחבתי הדבור מענין פסק חדש בס"ד: