תיפתר שהיו שניהם סמוכין לכותל אחד למעלה מעשרה וכו'. הטור בסי' תל"ג כתב ובירושלמי חשיב גבוהים למעלה מעשרה טפחים ואינו נראה שעיקר תשמיש אדם הוא למעלה מעשרה אלא כדפרישית שאין יד האדם מגעת שם. והב"י רצה לתרץ די"ל דהנחת חמץ בחורין ובזיזין תינוקות מצויין בו יותר מהגדולים. וכיון דקטנים אין תשמישן אלא בתוך עשרה אין החורין והזיזין צריכין בדיקה אלא כשאינן גבוהין יותר מעשרה עכ"ל. ולפ"ז קשה טפי על הא דקאמר ואחד למטה מעשרה דמשמע דלפרש התחתונים הוא דקאמר ואינן צריכין בדיקה אלא דנראה דבלא"ה לק"מ דנהי דמיירי הכא בתינוקות. וכדמשמע מהא דלקמיה דקאמר מתיירא היא התינוק לילך לשם ומ"מ ע"כ לפרש דלמטה מעשרה לאו דוקא שהוא בתוך עשרה דא"כ אמאי אין צריך בדיקה הא עיקר תשמיש הוא שם ואף לתינוקות אלא למטה מעשרה ונמוך הרבה. וא"כ למעלה מעשרה נמי והוא גבוה הרבה הוא דקאמר וכלפי שקורא להתחתון למטה מעשרה קורא להעליון למעלה מעשרה. ועוד נראה דר' יוסי דהכא לא קאמר אלא דרך דחיה בעלמא דלא תפשוט מהכא דחשו לנפילה וכך הוא לקמן וכן בסוף הלכה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 55af6ed209eca379e6d6a8a3f3effabd1636785eeda5e5486bd4bcbae9943fda