מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 1 · הלכה 8 · Segment 2

מדברי ר"ע מדברי ר"ח סגן הכהנים. לישנא דמדבריהם הוא דדייק דמשמע מדברי שניהם במה שהן מודים זה לזה. והלכך נמי לא מצינו לפרושי דמדברי ר"ע לחוד הוא דיליף דא"כ מאי מדבריהם דקאמר ובבבלי דגריס ומאי מדבריהם מדברי ר"ח סגן הכהנים אתי נמי שפיר דהא ודאי ר"ע מודה נמי לר"ח אלא שמוסיף על דבריו. אבל לר"ח איכא למימר דלא ס"ל כהאי דר"ע. וכבר ביארתי לעיל בד"ה תיפתר בטבול יום וכו' מזה. מיהו הא דר' יוחנן דהכא לא אתייא כר' יוחנן דהתם אלא בפירושא דדברי ר"מ אבל לא בפירושא דדברי ר"ח דהתם מפרש לה בולד הטומאה דרבנן והכא קאמר זה וזה דבר תורה. ועיין לקמן במה דשקיל וטרי ר' יוסי תלמידו דר' יוחנן בענין דבריו בזה:

רבי יסי בשם ר' יוחנן הכל מודים בששה עשר ששורפין טהורה וטמאה. והתם בדף ט"ו גריס אמר ר' אסי א"ר יוחנן מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין. וטעמא דהני תלופי נוסחאות משום דכל חד וחד מהני שיטות לפום חלוף השיטות מפלוגתא דר"מ ור' יהודה דלעיל בהלכה ד' הוא דאזלא דהכא מפרש לעיל שם לר"מ דאין איסור חמץ משש שעות ולמעלן אלא מדבריהם. וא"כ לר' יוסי דמתניתין אפשר דג"כ ס"ל בהא כר"מ דהיא לא אשכחן בהדיא מאי דס"ל בענין זה ומיהו לר"מ דקאמר בהדיא לעיל ביום הראשון זה ט"ו ואינו אסור מן התורה בי"ד אלא שעה אחת לפני שקיעת החמה והלכך לא מצי לחלק כאן בין שש לשבע. ובאותו זמן מועט לפני שקיעת החמה נמי לא ניחא ליה למימר דהכל מודים בה דמסתמא מאן דאית ליה חמץ לבער לא משהי ליה עד סמוך לשקיעת החמה ולא אשכחן לחלק אלא בין י"ד לבין ששה עשר. אבל לשיטת הבבלי דקאמר בריש מכלתין דכ"ע חמץ משש שעות ולמעלה אסור מן התורה הלכך שפיר מחלק בין שש לשבע: