מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 4

וכרבי יודה חוששין. לשיטתא דהכא דר' אבהו אליבא דר' יהודה ס"ל דפליג אסתמא דמתני' דאין חוששין אלא אפי' בסתמא דלא חזינן דשקל חוששין שמא גררה חולדה. ע"כ צ"ל דאפי' לר' יהודה אין החשש אלא באותו הבית שבו החמץ. ור"ל דבשעת הבדיקה צריך להזהר שלא תבוא החולדה ותגררנו דודאי אין סברא לומר דלר' יהודה חוששין אף מבית לבית שאין מכניסין בו חמץ. דא"כ אין לדבר סוף וכקושית התנא דמתני' ולא מסתברא דליפלוג ר' יהודה בהא גופה. ועיין בדבור דלעיל במה שנתבאר מפירושים השונים במתני' דאין חוששין. ונתבאר עוד משיטתא דהכא דלא ס"ל כהאי דרבא דהתם דף ט' ע"ב בהאי מעשה דר' יהודה דמשני לא תימא שהטילה נפל לבור אלא אימא שהטילה כמין נפל לבור והוה ספק וספק וכו' ולשיטתא דהכא השליכה ודאי נפל והוי ודאי וודאי כדקאמר בשר גוררת ואוכלת וכו'. ולפיכך טיהרו אותו וה"ז כעין סברא דר"ז דהתם בהא דמחלק בין בשר ללחם בבשר משיירא וכו'. ולתרץ הקושיא ממתני' דמדורות הנכרים וכו'. אלא דלר' זירא לא אתינן להא אלא לפי דיוקא דהמתני' טעמא דלא חזינן הא חזינן דשקל חיישינן משום דבלחם משיירא. ולשיטתא דהכא פליג תנא דמתני' בהא גופא עם ר' יהודה להתנא דמתני' לא חיישינן להא כ"א בדחזינן דשקל ולר' יהודה אפי' בסתמא חוששין. ומיהו בהאי מעשה דר' יהודה גריס ר"ז כהאי דהכא ואין להאריך: