מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 5 · הלכה 8 · Segment 2

לא כל שבות התירו במקדש. כדפרישית דשלא ברצון חכמים משום הכי הוא דהוה דאינהו סברי דכל שבות שאינה לצורך עבודה לא התירו במקדש וזהו כדמפרש רב אשי בבבלי בפרקין דף סה אפי' תימא שלא ברצון חכמים ור' נתן היא דתניא ר' נתן אומר שבות צריכה התירו שבות שאינה צריכה לא התירו והרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' ק"פ בהלכה י"ד כתב ורוחצין את העזרה בשבת שאין איסור שבות במקדש אפי' בדבר שאינו צורך עבודה איסור שבות במקדש היתר הוא. טעמו מדאוקי רב אשי מתני' כיחידאה ש"מ דלית היא הלכתא ואפי' שבות דכה"ג התירו במקדש ולא תיקשי הא איהו ז"ל בעצמו פסק בפ' כב מהל' שבת בהל' כה גבי החזרה דציר דבמקדש מחזירין ציר התחתון אבל לא ציר העליון גזרה שמא יתקע וזה כדקאמר נמי הכי בפ' בתרא דעירובין הלכה י' לא כל שבות התירו במקדש דזה ל"ק דע"כ לחלק בין היכא דאיכא למיגזר משום מלאכה כהאי דהתם דשמא יתקע וכן בסידור קנים דלחם הפנים וכמ"ש התוס' שם ראיה להא דמחלקי בין שבות גדולה לשאר שבות ובסידור דקנים נמי שמא יתקנם וכן כל כיוצא בזה דדווקא שבות גדולה כי האי הוא דלא התירו במקדש אבל במקום דליכא למיגזר משום מלאכה אפי' שבות שאינו לצורך עבודה התירו במקדש ומתני' דהכא יחידאה היא ולא קיי"ל כוותיה וכדאמרן. ועיין לעיל בעירובין שם ד"ה אמר ר' יוסי בר בון לא כל שבות וכו' שזכרתי מענין זה. ועיין עוד לקמן ריש פ' החליל מה שיתבאר שם בס"ד: