הטח ביתו חמץ צריך לבער. כגון ניירות החלון שדבקו בחמץ. ופשיט הוא דמיירי שצורת החמץ עומדת דאל"כ מותר לקיימן בפסח. ובטור סי' תמ"ב מביא בשם רב האי גאון ז"ל שכתב מה שנהגו לגרר הכתלים והכסאות שנגע בהן חמץ יש להן סמך מן הירושלמי הטח ביתו בצק צריך לבער וכו'. והא דר"ש כופת שאור שיחדו לישיבה בטל ההוא בכופת מאום וע"ש. וזה כהאי פתרא בתרא דהכא ובבבלי פ"ג דף מ"ה משמע ללישנא בתרא דהתם כהאי פתרא קמא דהכא דחלוקין על רשב"א וע"ש ואין להאריך:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 55af6ed209eca379e6d6a8a3f3effabd1636785eeda5e5486bd4bcbae9943fda