רש"ש על ראש השנה · דף 31a

גמרא איבעיא להו כולהו בחד שבתא א"ל כו'. ופי' רש"י והיו חולקין הפרקים כו' ובתקיעת חצוצרות ועי' בפ"ז דתמיד מ"ג דגם בשיר דחול היו חולקין לפרקים (ועי' סוכה (נג ב) במשנה ובפרש"י). וק"ל דא"כ נפישי להו תקיעות במוסף דשבת ושם בסוכה מבואר במשנה דאין במוספין אלא תשע וע"ש בגמרא וצ"ע:

גמ' שם ומכרוב לכרוב. נ"ל שהוא ט"ס וצריך למחקו וכן ליתא באבות דר"נ וכ"מ מרש"י ד"ה וירכב וכן מחקו הב"ח. ואל"ה יהיה אחד עשר ואף שזה יש ליישב מ"מ מדלא הביא הש"ס קרא לזה מוכח דל"ג ליה. ועי' בפתיחתא דאיכה רבתי פתיחא דתנו לה' אלהיכם כבוד ג"א:

רש"י ד"ה שאני התם. אלא בחמישי בשבת היו מחלפין אותו. לכאורה הל"ל היו מחסרין אותו. [ונראה דס"ל דבכל יום לא היו אומרים ג"כ כל המזמור אלא עד הסירותי וכ"מ ממש"כ לעיל ד"ה הסירותי. משום דבר"ה יצא יוסף מבית האסורים ואלת"ה תיפוק ליה דשירה דיומא היא] :

רש"י ד"ה שחילק מעשיו. וישב במרום דוגמת שכנו בעירו כו'. ולעד"נ דבעיר אלהינו הכוונה על ירושלים דלמעלה עי' תענית (ה):

רש"י ד"ה הזי"ו ל"ך. ע"כ ששה פסוקים לפרק ומכאן ואילך ח' פסוקים כו'. וצ"ע דבספרים שלפנינו מן לולי עד כי ידין ט' פסוקים וכעת לא מצאתי מי שהעיר בזה. {כאן הערה=עי' בס' איי הים כאן שכתב דמ"ש רש"י "ומכאן ואילך ח' פסוקים" כלומר לא פחות מח'.} גם מש"כ התוס' ממס' סופרים וישמן צ"ע דמירכיבהו עד וישמן ליכא רק שני פסוקים ובזה מצאתי להפ"ח שהרגיש. ודע שאנכי תמה מאד על לשון הטוש"ע סי' תכ"ח ס"ה שכתבו כדרך כו' שהיו קורין השירה פעם א' לששת ימי השבוע. משמע שהיו קורין אותה בחול בכ"י פרק אחד הלא כאן מבואר שלא היו קורין אלא בכל שבת פרק א' עד שהיו גומרין אותם בששה שבתות וכ"ה ברמב"ם וצע"ג. אח"ז נאמר לי שהגאון יעב"ץ העיר בזה בסידור שלו: