מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חגיגה · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 6

רבי שמעון בן לקיש בעי צריד של מנחות מהו שיעשה מנין. הך בעיא דרשב"ל איתמר בכמה מקומות בש"ס דילן ועיקרה בפ"ב דחולין בדף ל"ו דמייתי התם נמי הא דר' אלעזר דדריש מיתורא דקראי מכל האוכל אשר יאכל למעוטי חיבת הקודש דאין מונין בו ראשון ושני ודחי לה התם דמיבעי להו למיכתב חד בטומאת מת וחד בטומאת שרץ וצריכי וכו' ונשארה בעיא דר"ל בדלא איפשיטא ולפיכך כתב הרמב"ם בפרק י"ב מאבות הטומאות בהל' י"ד דמה שאמרו חיבת הקדש מכשרתן אינו אלא לפסול האוכל עצמו ולאסרו באכילה אבל למנות בו ראשון ושני ה"ז ספק וכו'. ומ ש בפ"ח מאה"ט בהלכה ג' הפגול והנותר וצריד של מנחות הרי הן כראשון לטומאה ומונין בהן ראשון ושני וכו' היינו מדרבנן וכדמשמע ממסקנת הסוגיא בחולין שם דמדרבנן מונין בצריד של מנחות והכי אמרינן בהדיא בפרק י"ב דמנחות בדף ק"ב ע"ב דכי מיבעיא ליה לר"ל מדאורייתא וכי אמרינן דמונין בו מדרבנן. ובזה מתיישב השגת הראב"ד בפ"ח שם שכתב כמה דברים מבולבלין ומה ענין ערבוב צריד של מנחות עם פגול ונותר שהן מטמאין מעצמן וצריד של מנחות אינו מטמא עד שיקבל טומאה ממקום אחר. ועיין בכ"מ שלא יישב קושיא זו דערבוב הדברים. ופשוט הוא דהיא גופא קמ"ל דהא דמונין ראשון ושני בצריד של מנחות היינו מדרבנן ולפיכך כללו עם דין דפגול ונותר שכל עצמן שמטמאין את הידים אינו אלא מדרבנן כדאמרינן בסוף פסחים משום חשדי כהונה וכו'. ואע"ג דבענין הבעיא של צריד איפשיטא הכא לקולא לא סמיך אהא דהכא ואם שאין זה דרכו של הרמב"ם ברוב המקומות וכמוזכר בדבור דלעיל בשם תשובת מהרי"ק מ"מ כאן הואיל ואידחי שם לגמרי להא דר' אלעזר וכמו שהבאתי לעיל לא סמיך אדהכא ולפסוק לקולא במדאורייתא: