פרק שני שדה שקצרוה כותים. פי' השנו"א ז"ל שנתן להם במתנה וקצרו לעצמן ואח"כ נתנו במתנה לישראל פטור. וקשה לי הא דגרסינן במס' גיטין (דף מז) ת"ש הלקט והשכחה והפאה של נכרים חייבת במעשר אלא א"כ הפקיר ה"ד אילימא דישראל ולקטינהו נכרים אלא א"כ הפקר הא מפקרי וקיימי אלא לאו דנכרים ולקטינהו ישראל ומדקתני חייב במעשר אלמא דאין קנין לכותי בא"י להפקיע מיד מעשר. וקשה לכאורה קושיא עצומה מהאי משנה דידן דמאי פריך הגמ' לישני דלעולם הלקט והשכחה והפאה של נכרים אך מיירי בשהיתה קמה של ישראל ונתן במתנה לנכרי רק הקמה וקצר הנכרי והניח לקשו"פ חייבין במעשר משום דלא הוי עליהם דין לקשו"פ כדאיתא במשנה דידן וע"כ חייב במעשר משום דהוי שדה של ישראל ונגמרה ביד ישראל ורק דקצירת הנכרי פוטר מלקשו"פ. אבל עכ"פ חייב במעשר וזהו קושיא עצומה ולקמן בפ"ד בס"פ נתבאר בע"ה ודו"ק:
קריאה במקור
תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ef1208ec60e418d65a34fa5c0552aa211bed46e10f6ab8c67fb68a30d2c36a71