שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מגילה · פרק 1 · הלכה 5 · Integer 7

ר' סימון בשם ריב"ל לעולם שני חדשים מעוברין. — דברי ריב"ל שנויין בבבלי רה"ש י"ט ב' בסגנון אחר "על שני אדרים שמקדשין אותן בימי עיבוריהן" והנה שיטת הירושלמי היא דיום עיבור הוא יום ל"א ולילי עיבור הוא אור ליום ל"א שהוא יום העיבור וכדאיתא ברה"ש פ"ב ה"א אין משיאין לילי זמנו אלא לילי עיבורו וכמו שלילי זמנו היינו אור ליום שלשים דיום שלשים הוא זמנו ה"נ לילי עיבורו היינו אור ליום ל"א דיום ל"א הוא יום העיבור; עו"ש רפ"ג קידשוהו קודם לזמנו או לאחר עיבורו יום אחד יכול יהא מקודש; ועו"ש פ"ד ה"ד (דף נ"ט ע"ג) ואתון מדכרין זמנו ועיבורו (וע' מ"ש בהגהותי שם, עמ' 279). ולפי שיטה זו מ"ש ריב"ל לפי הבבלי "בשני אדרים שמקדשין אותן ביום עיבוריהן" היינו ביום ל"א שעושין שניהן מלאין וכלשונו בירושלמי כאן. ושיטה אחרת בבבלי דיום עיבור נקרא יום שלשים ולפי שיטתן סבר ריב"ל דשני האדרים חסרין וכמו שסיימו על דבריו בבבלי שם "למימרא דחסרין עבדינן מלאין לא עבדינן" וע' פרש"י שם, ולפ"ז הוא מפרש (בדף כ"ב ב') "אור עיבורו" לערב יום שלשים נגהי ל"א דיום שלשים קרוי יום עיבורו; ועוד (בדף כ"ה א') פירש "ליל עבורו" מוצאי יום שלשים, וכן פירש בסנהדרין (ע' ב') לאור עיבורו מוצאי שלשים שהוא יום העיבור. אבל במקומות אחרים הוא להפך כמו בריש פסחים "אור לארבעה עשר" היינו שלמחר הוא ארבעה עשר ובעדיות פ"ד מ"ו ‏"המפלת אור לשמונים ואחד" היינו שלמחר הוא יום שמונים ואחד,‏ ובבבלי פסחים ג' א' ‏"אור לשלישי" ‏"לילי ארבעה עשר" היינו שלמחר הוא יום שלישי או יום י"ד,‏ עו"ש ‏(קי"ב ב')‏ ‏"לילי רביעיות ולילי שבתות" והיינו שלמחר יום רביעי ויום השבת; וראיתי ביד רמ"ה סנהדרין שם שכתב לאור עיבורו היינו מוצאי כ"ט וכן פירש ר"ח ז"ל ודמי להא דאמרינן ברה"ש ואימתי משיאין לאור עיבורו דהיינו ליל שלשים דאי למוצאי שלשים למה להו ע"כ ואין דבריו מחוורין כל עיקר והוא סותר בכל אלה את הירושלמי דאף הירושלמי והבבלי נחלקו בפירוש "יום עיבורו" אם הוא יום שלשים או יום ל"א אבל הכל מודים דלילי עיבורו או אור עיבורו היינו מוצאי יום שלשים נגהי ל"א, וכן משיאין לאור עיבורו היינו ליל ל"א.

עיבר את הראשון ולא עיבר את השני מה שעשה עשוי לעולם אדר סמוך לניסן חסר תני כו'. — צ"ל: עיבר את הראשון ולא עיבר את השני מה שעשה עשוי עיבר את השני ולא עיבר את הראשון מה שעשה עשוי (והסופר השמיט מן "מה שעשה עשוי" עד "מה שעשה עשוי") תני רשב"ג אומר כו' (ומה שנמצא בינתיים "לעולם אדר סמוך לניסן חסר" אינו מגוף הירושלמי אלא שמעתיק אחד כתב בצדו שאין אנו עושין כריב"ל אלא שלעולם אדר הסמוך לניסן חסר וכדאיתא בבבלי רה"ש י"ט ב' וסופר שאינו מובהק הכניס זה בתוך הירושלמי, והרבה כזה בירושלמי כ"ש בפיאה פ"ז ה"ב, עמ' 28).