אמרו לו אם רצה יאמר מזיד הייתי ופטור פירש ואע"ג דאמרי' אין אדם משים עצמו רשע. הכא כדי להיפטר מן הקרבן משים ומשים. ואי קשיא הא אמרי' בפ' האיש מקדש האומר לשלוחו הבא לי מן החלון או מן הדלוסקמא והביא לו אע"פ שאמר בעה"ב לא הי' בלבי אלא מזה כיון שהביא לו בעה"ב מעל. ואמאי והא אמר לא הי' בלבי אלא לאו משום דאמרי' דברים שבלב אינן דברים. ודילמא שאני התם דלימפטר נפשי' מקרבן קאתי הי' לו לומר מזיד הייתי. לא עביד איניש דמשוו נפשי' רשיעא. תשובה התם משום דאית לי' טענה טובה הימנה שלא יעשה עצמו רשע שהוא אומר לא הי' בלבי אלא מזה ופוטר עצמו מקרבן. ולמה רוצה לפטור עצמו בטענת רשע אבל היכא דלית לי' טענה אחרת כגון הכא דקיימו עדים ואמרו אכלת חלב ה"נ דמשים עצמו רשע. ואומר מזיד הייתי כדי לפטור עצמו. ואי קשי' וכי משום דאי בעי אמר מזיד הייתי הוא נאמן להכחיש את העדים והא אמרי' לקמן מה לי לשקר במקום עדים לא אמרי'. עיין בתירוץ מ"ש בכריתות בפ' אמרו לו בההיא הילכתא:
קריאה במקור
תוספות רי"ד על בבא מציעא · דף 3b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Tosafot Rid
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.sefaria.org
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fad8d16d22e9e85f1c1eb7d4dad3e69b94f9fc0074f5c5f3aa8d038e86367c93