חלה וערלה צריכה. זה מתפרש למאי דמסיק דהסוגיא אזלא כמ"ד מאליהן קבלו את המעשרות וא"כ חלה נמי מדרבנן בזמן הזה ואפי' בזמן בית שני ואע"ג דשנינו סוף מס' חלה שהערלה הלכה בח"ל. וא"כ ערלה חמירא בזמן הזה אפ"ה מדפליגי מאי הלכה אם הלכה למשה מסיני או הלכתא מדינה כדאמרינן בפ"ק דקדושין דף לח ואם מהלכות מדינה אינה אלא מנהג לקולא היא מחלה אף בזמן הזה והאי גופה הוא דמיבעיא ליה הכא. והרמב"ם אף למאי דפסק בסוף פ"א מהל' תרומות כהאי מ"ד כדביאר שם דאף בימי הבית השני היו תרומות ומעשרות מדבריהם עם כל זה העתיק דברי הברייתא דהתם בענין זה בדף פג טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה וכו' וכן הוא בתוספתא פ"ד ומפני שכן דרכו להביא בחיבורו מדברים הנוהגים בימים קדמוניות וכן עתידים להיות אבל לא ממה שלא נהגו אלא לפי שעה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יומא · פרק 8 · הלכה 5 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 769bcb319cff92b528062bd3f11cae5e8484c93b078a901e78edf1accd7680e7