מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יומא · פרק 8 · הלכה 3 · Segment 14

הכוסס חטי תרומה וכו'. בפ"ו דתרומות ביארתי דהרמב"ם דפסק בפ"י מהל' תרומות בהל' ז' דמשלם קרן וחומש והשיג הראב"ד דהא רבי הוא דס"ל הכי וקי"ל כרבנן ואע"ג דמברכין עליה בורא פרי האדמה אפשר דלגבי תרומה מזיק הוא. ועיין בכ"מ מה שכתב שם ובסוף דבריו ועוד דאמרינן בפ"ו דתרומות בירוש' ר' אבהו בשם ר' יוחנן הכוסס את החטה לוקה ואם לא היתה אכילה לא היה לוקה והיינו כרבי עכ"ל ויש לתמוה על זה דמייתי ראיה ממזיד אשוגג ולא מצינו למעט באוכל במויד ומזיק דאינו לוקה ובשוגג הוא דאמרינן אשר יאכל פרט למזיק לפוטרו מחומש אלא דנראה דטעמיה דהרמב"ם מדאמרינן בפשיטות בפ' כיצד מברכין דף לה גבי שמן זית מברכין עליו וכו' ה"ד אי דקא שתי ליה מישתא אזוקי מזיק ליה וכו' אלמא דעל דבר המזיק לא מברכין כלל וא"כ הך סתמא דברייתא דהתם הכוסס את החטה מברך עליו בורא פרי האדמה כרבי היא דאתיא ולפיכך פסק כוותיה וכן מה שכתב גבי המגמע את החומץ דמשלם קרן וחומש טעמיה נמי משום דתנן על החומץ מברכין שהכל ומדמברכינן עליה דרך שתיה הוא ועוד דסתם מגמע שותה הרבה הוא ובשותה הרבה כתב כאן בפ"ב משביתות העשור בהלכה ה' דפטור מן הכרת אבל מכין אותו מכת מרדות אלמא דמיהת דרך שתיה מיקריא: