נחלת יעקב על מסכת כלה · פרק 4 · הלכה 6

חייב מיתה. היינו מיתה בידי שמים דילפינן לה מדכתיב וימיתהו ה׳ ובמס' נדה גרסינן יהא בנידוי:

המקשה עצמו לדעת. שמביא עצמו לידי קישוי נקרא עבריין שהיום אומר לו עשה כן עד שמסיתו לעבוד ע״ז ומש״ה נקרא עבריין. אכן הא דילפינן לה מקרא דוירע בעיני ה׳ קשה היאך מוכח מהכא שנקרא עבריין אבל במס׳ נדה גרסינן הכי המקשה עצמו לדעת אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה דכתיב וירע בעיני ה׳ אלמא שנקרא רע וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע ופרש״י לא יגור עמך רע:

ואפילו קטנים כו'. בסנהדרין דף ק״י איתא קטן מאימתי בא לעוה"ב חד אמר משעה שנולד וח"א משעה שסיפר מ״ד משעה שסיפר דכתיב זרע יעבדנו יסופר לה' לדור פרש"י זרע המספר יעבדנו לה׳ לדור ודור נחזור לו ויחיה. ונ״ל הא דמייתי האי דרשא הכא בא ליישב שלא תקשה היכא ילפינן מער שחייב מיתה הא ער ואונן קטנים היו וא״כ ע״כ לאו משום חטאן מתו דלאו בני עונשין נינהו מש"ה מביא ראיה דקטנים מקבלין פני השכינה וא״כ מסתברא דנענשו נמי כשיחטאו ואל דעות ה׳ לו נתכנו עלילות לידע על איזה חטא יענש אף הקטנים ועל איזה חטא יפטרו:

אל תתן כו'. פי׳ רש״י במס׳ שבת אל תתן את פיך בנדר לחטיא את בשרך לחייב את בניך וחבל את מעשה ידיך ומסיים בגמ׳ איזהו הן מעשה ידיו של אדם בניו ובנותיו:

למען ירבו כו׳. ומכלל לאו אתה שומע הן שאם לא תעשו מזוזה אל ירבו ימי בניכם:

גם בכנפיך כו׳. בשביל כנפיך שבטלת מצותם נמצאו עליך חובת דם נפשות אביונים נקיים בנים קטנים שלא חטאו: