שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 2 · הלכה 1 · Integer 6

חצובות מפסיקין לפיאה כו'. — הרשב"ם בב"ב (נ"ה א') כתב חצב הוא אילן או עשב שבו תיחם יהושע את א"י לפי שיורד ויונק כנגדו כו' כדאמר (ביצה כ"ה ב') חצובא מקטע רגליהון דרשיעי שמשיגין גבול רעיהן ע"כ והרמ"ה (שם נ"ו א') כתב עשב שזורעין אותו בין תחום לתחום ושרשיו בוקעין ויורדין עד התהום בכיון ע"כ וכ"כ רש"י בביצה שם דחצובא הוא עשב, והרמב"ם בפה"מ כלאים פ"א מ"ה כתב צמח שיש לו שרשים יורדים בעומק הארץ במישור אינם נוטים לכאן ולכאן ע"כ וכל המפרשים האלה לא קראו בשם העשב או האילן או הצמח הזה מפני שלא ידעו מה הוא, ובערוך ערך חצב ג' כתב עשב הוא שיורדין שרשיו בארץ אמות הרבה ולא ינטו הנה והנה כו' ונקרא אדר"א (פי' בלשון לע"ז דאלו בלשון חז"ל אדרא הוא מין אילן ע' ערך אדר) כו' ונקרא בלשון ארמי יבלא ע"כ ובערך יבל כתב עשב ששמו יבלא ובלה"ק חצובה ונראה מדברי הערוך שם שהוא מין עשב נמוך אבל בבבלי פסחים (קי"א ב') איתא "בטולא דחצבא דלא חצב גרמידא", ומזה מבואר שהוא מין צמח שגדל בגובה אמה ויותר, ולפי השערתנו הוא הצמח הנקרא בלשון רומית ואשכנזית קקטוס (Cactus) ובלשון ערבית "צבר" ובחילוף האותיות "רצב" קרוב להשם "חצב" (וחילופים כאלה מצויים הרבה בלשונות המזרחיות ע' ערוך ערך אגן ב' וביוחסין מאמר ב' ערך ר' יהודה בר חנינא) ועי' שביעית פ"א ה"ב [ל"ג רע"ב] בעשויין צובר (וזה לשון ערבית ממש), ואותו ענין בבבלי ב"ב (פ"ג ב') כחצובא ומבואר דצובר היינו חצובא (והרא"ם בשביעית שם הגיה "כחצובא" במקום "צובר" אבל אין צורך) ובעירובין פ"ה ה"ב [כ"ב סע"ג] בעשויין צובה יש להגיה ג"כ "צובר", ואותו ענין בבבלי שם (נ"ז ב') כחצובא, וצמח זה גדל הרבה בא"י בגודל קומת אדם ויותר ואצלנו הוא גדל ג"כ בעציצים ותמונת עלי צמח זה הוא בכל סדר ג' עלים ובכל סדר שלמעלה כל עלה כנגד האויר שבין ב' העלים שלמטה הימנו ובכל עלה ועלה יש הרבה קוצים כמחטים ואין לצמח זה רק גזע אחד בלבד ומנהג הערביים בארצות המזרח עד היום לתחום בצמח זה את גבולי שדותיהם במקום שאין אבנים מצויות כי קוציו ימנעו את הזרים מלעבור עליהם, ומטעם שיש לצמח זה ג' עלים סביב כדמות משולש או כנקודת סגולתא בכ"מ שרצו חז"ל לציין תמונה כזאת אמרו "כחצובא" (אבל רש"י וערוך ערך חצב א' פירשו כחצובא כג' רגלי קנקן ולפי דעתי קרוב להיות להפך דמשום שיש לקנקן ג' רגלים כמו בחצב כינו גם להקנקן בשם חצב אלא שבבבלי שבת ע"ז ב' אמדו חצבא שחוצב מים מן הנהר).