שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 3 · הלכה 2 · Integer 2

א"ר יוסי הדין קיצחה כו'. — צ"ל: הדין קיצחה (פי' זרע הבצלים מכונה "קיצחה" שהן דקין ושחורין כקצח) כד את זרע ליה (פי' שבתחילה זורעין הזרע ועושה בצל דק) כו' כד את שתיל ליה (פי' ואח"כ שותלין הבצל הדק ומגדל בצלים גדולין) הוא עביד בצל רב (פי' וזהו לר' יוסי ענין המירוג שחייב בתחלתו כשהוא בצל דק וחייב בסופו כשהוא בצל גדול) די לא כן מה נן אמרין הואיל והוא לזריעה כו' (פי' למה לי לאשמועינן לר' יוסי דבצל הדק חייב אע"פ שאין עיקרו אלא לזריעה פשיטא דהרי חטין ג"כ זורעין אותן וחייבין) וזה רובו לזריעה, מה עביד לה ר' יוסי (פי' דמה טעם בצל דק חייב הא אין מכניסין אותו לקיום לאכילה רק לזריעה) מינו מכניסו לקיום (פי' מאחר שבצלים גדולים שהן מינו מכניסין לקיום לאכילה לפיכך גם הדק חייב) על דעתיה דר' ירמיה ירק חייב בפיאה (פי' לר' ירמיה דמפרש חייב בתחלתו במחליק בצלין לחין, דכמו שהוא פוטר את הבצל הדק מפני שאינו מכניסו לקיום ה"נ הגדולים הלחים שאין מכניסין אותן לקיום יהיו פטורין) גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש (פי' ויבשין מכניסין לקיום).