ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין עליו כזכיות כו'. — טעם הדבר הוא ע"פ מ"ש בבבלי יומא (פ"ו ב') מי שעבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר, וידוע שבדבר שנראה כהיתר אין העובר עליו מתחרט ותשובתו קשה אצלו מאד וכל מה שיוסיף לחטוא בעבירה זו וישתרש בה תשובתו יותר קשה וזה שרגיל הרבה בעבירות ולבסוף התגבר על יצרו ושב על חטאיו הרי חטאיו הרבים כזכיות הן לו שכל מה שהרבה לחטוא היה צריך להתגבר יותר על יצרו, וכל זה כששב מאהבה אבל אם שב מיראה, אמרו ביומא שם שאינן נחשבין כזכיות והטעם בזה שמתוך שהיה ירא מן העונש שיבא עליו, בין בעוה"ז בין בעוה"ב, התחרט מחטאיו ואין תשובתו קשה כל כך, שכן דרך האדם להמנע מחפצו משום עונש יותר מבשביל הפסד שכר.
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 1 · הלכה 1 · Integer 52
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0bd9d29f0eff82d236747398226430e08d33d582a8d8bec6dab33b6ed674d32e