ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונין יהא שמו הגדול מבורך וכו'. יש לדקדק דהו"ל לומר בקצרה לשון ברור כשנכנסין לבתי כנסיות וב"מ ואומרים קדיש או ועונין קדיש. ושמעתי משם הרב הגדול מהר"י הכהן ז"ל דהיה מפרש דבדקוק נקט לשון זה ועונין יהא שמו הגדול והוא כי הנה בקדיש אנחנו שואלין יתגדל ויתקדש שמיה רבא. ועוד אנחנו שואלים ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה. וכשעונים כל הקהל על זה הם אומרים אמן יהא שמיה רבא מברך ואינם מזכירים המשיח דהגם דבתחילה התפללנו על שתיהם. כשעונים כל הקהל אינם אומרים כי אם אמן יהא שמיה רבא מברך כלומר כל מעינינו ועיקר שאלתינו הוא לכבוד שמו. וזה בפרט אלהים חשב"ה לטובה וז"ש כשנכנסים ועונים אמן יהא שמיה רבא דהם שבקי תועלתם שהוא ביאת המשיח ולא אכפת להו כי אם על קדושת שמו יתברך וז"ש אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך וכו':
קריאה במקור
מראית העין על ברכות · דף 3a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Marit HaAyin, Jerusalem 1960
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001139211/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b8dab58aa3a6ba97276ef7e8a53a449da0f5fed5e7139189f317e59fc4438989