ספר הזכות על גיטין · דף 46b

כתוב בהלכות ומהא נמי שמעינן דלא בעינן עדי מסירה היכא דאיכא עדי חתימה דהא רב הונא דאמר נישאת בעד א' וכתב ידי סופר שהולד ממזר והוא אומר הלכה כר"א בגיטין וכו':
השיב הרב ז"ל הריני כפרתו כי שגגה היא זו מלפניו ומיהא ליכא למישמע מינה מידי לר"א משום דמלתיה דרב דאמר דכתב ידו שנינו אליבא דת"ק מיירי ולעולם אפי' איכא כמה עדי מסירה כי ליכא שני עדי חתימה פסול מיהו רב גופיה לא סבר לה הכי אלא כר"א ס"ל דאי איכא עדי מסירה אפי' ליכא עדי חתימה כלל כשר וכ"ש כי איכא עד א' ואיכא עדי מסירה דכשר. הנה זאת הראיה אינה אבל האחרת שהביא מדברי ר"א עצמו שאמר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם ובפ' השולח נמי הכי אמר משם ודאי יש ראיה כמ"ש בהלכותיו ואע"פ שה"ר אפרים ז"ל משיב על דבריו אין ממש בתשובתו ומפני תיקון העולם דאי מייתי סהדי קיימי לה עגונא תקינו להו דסגי בעדי חתימה אם נתגרשה בו שתינשא לכתחלה מיהו לר"א לכתחלה בעי עדי מסירה ועדי חתימה וכתוב בספר וחתום וכו' וכן דברי הרב ז"ל ועוד אני מביא ראיה על דבריו דאף ר"א מודה דסגי ליה בעדי חתימה דיעבד מדאמרי' מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול וכל הנהו שקלי וטריא בפרקא קמא בשמות מובהקים דטעמא דהנהו מילי דלמא אתי למיסמך עלייהו ואי ס"ד ר"א תרתי בעי ולא דסגי לה בעדי חתימה כלל מזוייף מתוכו אמאי פסול השתא אעדים כשרים לא סמכינן בלא עדי מסירה על עדים פסולים סמכינן ותו לא מידי. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד:
אמר המחבר אבל אין רבינו הגדול צריך כפרה מן השגגה הזאת דודאי שיטת התלמוד אמר דאי רב לת"ק קאמר ולדידיה לא ס"ל כלל הוו דייקי עליה בגמ' ומי אמר רב הכי והאיך רב הלכה כר"א בגיטין ולתרוצי רב מתני' קא מפרש וליה לא ס"ל וכ"ש דשיטה דשמעתא כולה דרב מודה בג' גיטין פסולין שאם נישאת הולד כשר דקאמרינן עלה התם זימנין אמר רב תצא וזימנין אמר רב לא תצא וכ"ש דמתני' גופיה אתיא דמודה ר"א בג' גיטין פסולין ואם נישאת הולד כשר ולא חלק אלא שאם נתנו לה בפני עדים כשר והא ת"ק בלא עדי מסירה וקא פליג עליה ר"א לקולא באע"פ ולא קתני ר"א אומר אם נתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים ואם לאו פסול והולד ממזר והיינו דתנן ספק גירושין כיצד כתב בכתב ידו ואין עליו עדים וכו' וסתמא כדברי הכל וזו ראיה מכרעת והיא מכוון ראייתו של רבינו ז"ל ותמה על עצמך לדבריהם מי לא משתמוט תנא ותני יש עליו עדים ולא נתנו לה בפני עדים ר"א פוסל וחכמים מכשירין והראיה שכתב הרב ז"ל מדאמרי' מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול דלמא אתי למיסמך אעדי חתימה ראיה היא אבל מה נעשה שה"ר אפרים בעל המחלוקת הזו ז"ל כבר הוא יודע זו הראיה ועליה הוא חולק שהרי הוא רואה מפורש בגמ' ובהלכה שכל גט היוצא מתחת ידה של אשה בעדי חתימה נישאת לכתחלה וכשיבא הבעל ויערער מקיימת אותו בחותמיו ודיה והוא תולה לומר כיון דמעיקרא צריך עדי מסירה מימר אמרי דמידע ידעי הא מלתא ובעדי מסירה מטא לידה וכ"ת אפ"ה כי ליכא עדי חתימה נמי הואיל והגט יוצא מתחת ידה לימא נמי בעדי מסירה אמטייה ועדי חתימה למה דהא אמרת דמידע ידעי דבעו עדי מסירה היינו דאמר מר דאי מייתי עדי מסירה אתי בעל ומערער ומאי מערער דאמר איהי זייפתיה אבל בדאית בה עדי חתימה ומתקיים בחותמיו אפי' אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה דהא עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ושמעינן מינה דהיכא דקים לן דבלא עדי מסירה מטא לידה אפי' נתקיים בחותמיו פסול ולא תינשא בו. זו סברת הרב הזה כלשונה ומעתה לא יקפיד על ראיית ה"ר אברהם ז"ל שהרי הוא טוען במזוייף מתוכו דפסול שמא תינשא בגט זה וכסבורין לסמוך עליו ולומר בעדי מסירה בא לידה כשאר הגיטין החתומין בהכשר שתולין הכשרן בחתימות העדים והיא נישאת בו בחזקה של חתימה והוא מזוייף אבל אנו חוזרין לדון אחר טעמו של ה"ר אפרים על מי הוא סומך בחזקה זו שהוא אומר בודאי בעדי מסירה בא לידה אם על העדים החתומין בו והלא הם כותבין גט לאיש ואע"פ שאין אשתו עמו ואפי' במדה"י כותבין לו ואם על הבעל הוא סומך אטו כל המגרש בבי דינא מגרש וכי כל עמי הארץ יודעין שהלכה כר"א בגיטין ומוסר בעדי מסירה שלא כדרך שאר שטרות שהם נמסרין בינן לבין עצמן ועוד אם בא וערער לומר סבור הייתי שהוא כשר וביני לבינה מסרתי היכי לא משגחינן ביה השתא משום חשש לשמה דהיא מלתא דספרי וסהדי וסתם ספרי דדייני מגמר גמירי חששו במדה"י משום חששא זו שהיא ביד כל עמי הארץ ובור וסתם אנשי לא גמרי לא חיישינן אפי' אי אתי בעל ומערער אתמהא. ועוד הרי שהיה אוכל שדה שלו ושל אבותיו והוציא הלה שטר שמכר לו או שנתן לו במתנה יתקיים השטר בחותמיו ומוציאין שדה מידו לדברי הכל ואינו צריך להביא עדי מסירה לפנינו ואפי' לר"א ומשום חזקה זו שתאמר בעדי מסירה בא לידו נעשה מעשה ונוציא ממון והלא אין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש אחר חזקה וכ"ש אחר דבר רעוע וקלוש כזה ועוד לטעמו של הרב הזה ז"ל כתב בכתב ידו ואין עליו עדים והוציאתו לפנינו תינשא בו לכתחלה דהא בעל מסר לידה ומידע ידע דצריך עדי מסירה ובעדי מסירה מטא לידה ומסתברא נמי מדאמרי' הלכה כר"א בגיטין אבל בשטרות כרבנן ש"מ עדי חתימה כרתי בין בגיטין בין בשטרות אלא שאין עדי מסירה כורתין בשטרות משום דבעינן למען יעמדו ימים רבים אלא אי ס"ד אין עדי חתימה כלום בגיטין היאך הוכשרו בשטרות והלא כאן וכאן ספר כתיב וזו ראיה גדולה וחזקה ותנן נמי כתבו העדים בראש הדף או מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול ודאי לר"א נתנו לה בפני עדים כשר דהא לאו מזוייף מתוכו הוא ולא אתי למיסמך עליה כלל ודמי לשני גיטין פסולין דמכשר בהו ר"א בעדי מסירה כיון דפסולו ניכר מתוכו ולא אתי למשריא בהאי גיטא וכן סיפא הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה או בצד סופו כולה בעדי מסירה לר"א כשר וא"צ לפנים א"כ היאך שנינו פסול דהיינו פסול לגרש בו לימא תנן סתמא דלא כר"א והו"ל נמי מחלוקת ואח"כ התם דהלכה כסתם ור' ירמיה דמהדר אסתמי דלא כר"א לימא מהנך אלא ודאי כולה מתני' בעדי חתימה היא וקא תני דפסולין לדברי הכל שאילו רצה ומסר לה בפני עדים כבר שנינו שר"א מכשיר וכן הדברים מטין ונראין דחמשה שכתבו כלל בתוך הגט כולה מתני' בלא עדי מסירה הא שאם היו שם עדי מסירה כולן כשרין דמשום מזוייף מתוכו ליכא כיון שפסולו ניכר ולא אתי למיסמך עליה דהשתא כתב בכתב ידו ואין עליו עדים או כתב ידו ועד דלענין שאר שטרות כשרין וגובין מנכסים בני חרי כמו שמפורש בירושלמי ואפ"ה בגיטין לא חיישינן דלמא אתי למיסמך עלייהו ומנסבא בהו כיון דפסולן ניכר אלמא כל שפסולו ניכר מתוכו לב"ד אין בו משום מזוייף מתוכו אע"פ שהעדים חתומין בו וכ"ש בהנך דטופס כל א' וא' שהן פסולין לגמרי אפי' בשטרות ופסולן ידוע בהן וכן נמי אמרי' בשמות מובהקין דעובדי כוכבים וה"נ בכתב על הנייר המחוק ועל הדיפתרא דכשרין בעדי מסירה ואע"פ שעדים חתומין בהן ואין בהם משום מזוייף מתוכו כיון דפסולן ניכר. וכ"ש כשיש ריוח וזמן לכל א' וא' שהן מופסקים למראית העין דודאי כשרין בעדי מסירה. וא"ת שאין גט כשר בעדי חתימה בלבד אפקתא לכולה מתני' ושמעתא דעלה מהלכתא אלא כולהו בעדי חתימה בלבד וכל שהעדים נקרין עמו כשר בהן עוד ראיה לדבר מדאשכחן לשמואל דסבר עדיו בחותמיו זכין לו אלמא עדי חתימה כרתי דאי ודאי עדי מסירה לבד כורתין חתימה אינה עושה כלום ולא נהגו בה אלא כדי לסמוך על חזקתן שבעדי מסירה נתן ושמעינן ליה הכא דאמר הלכה כר"א אף בשטרות אלא ש"מ דר"א נמי מודה בעדי חתימה הלכך קאמר דמשעת חתימה זוכין לו ומאן דבעי דלימטי שטרא לידיה נמי עדי חתימה זוכין לו דמשעת מסירה ואע"ג דלא מסר לו בעדים גם זו ראיה גמורה. וראיתי משיבים עליה תשובות של הבל מהם שהקשה מזו שאמרנו בסמוך דאי ר"א כיון דאמר עדי מסירה כרתי הא לא ידעי בהי מינייהו מגרשה וקאמרי לדבריהם מאי קושיא מתני' בעדי חתימה היא. ופירושה ברור דקא סלקא אדעתא דכי היכי דר"מ בעי חתימה לשמה משום דעדי חתימה כורתין ה"נ בעי ר"א נתינה לשמה משום שעדי מסירה כורתין והא דכתב רחמנא לה לשמה לר"א לאו אכתב בלחוד קאי דהוא כתיבת הגט שאין כריתות אלא בעדי מסירה הלכך אוכתב ונתן קאי וכשם שצריך כתיבה לשמה לר"א אפי' כשיש שם עדי חתימה משום דליכא למימר דהאי וכתב אחתימת עדים בלחוד הוא שהרי פעמים שאין העדים חותמין על הגט כך בעי נתינה לשמה מפני שפעמים שהוא נמסר בעדי מסירה וקרא לאו לצדדין כתיב אלא כל שהוא עושה כריתות בעולם צריך לשמה לעולם דאפי' יש שם עדי חתימה צריך לשמה בנתינה כשם שצריך לשמה בכתיבה דלה לשמה אוכתב ונתן קאי ומהתשובה שהשיב אביי אתה למד דאמרי' אימור דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי אפי' ליכא עדי חתימה אלמא לר' ירמיה מסירה ככתיבה וצריכין לשמה אפי' יש שם עדי חתימה והיינו דמקשינן ומפרקינן בפ"ק ר"א חתימה לשמה לא בעי דהא כי יהיב לה בפני שנים יהיב לה והוו להו עדי מסירה וכרתי ומסקינן כי לא בעי ר"א חתימה לשמה היכא דליכא עדים כלל היכא דאיכא עדים בעי דא"ר אבא מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול וה"נ משעת חתימה פסול חיישינן דלמא מסר לה בלא עדי מסירה דעדי חתימה נמי כורתין וחתימה זו שהיא שלא לשמה אינה כורתת. עוד השיבו מזו שאמרי' בפ' התקבל קבל למה לי הא מני ר"א היא דאמר עדי מסירה כרתי ואמאי צריכה כת זו לסמוך על עדים החותמין בגט מפני תקון העולם. גם זו אינה תשובה שכבר אמר רבינו הגדול ז"ל דלכתחלה בעינן עדי מסירה שמא יערער עליה הבעל ולא יזדמן לקיימו בחותמיו ועוד א"נ אין צריכין כלל כך שנה ר"א האשה שאמרה התקבל לי גיטי וקבל לה גט בלא עדי חתימה שצריכה שני כתי עדים ומה קושיא יש בזו הקושיא ודאי אינה כלום אלא שהם טעו בפי' השמועה שהרי כבר העלו בגמ' שאילו רצה לקיים וליתנו לה אינו צריך לאותן עדים לא הצריכו אותן אלא כשרצה השליח לקרעו ושתתגרש בקבלה שלו מיד ועל זה הקשו קבל למה לי כלומר תביא הגט בחותמיו לבד ויתירוה בקבלתו של שליח כשם שמתירין אותה בקבלה שלה דכשם שהאשה שהיה גיטה יוצא מתחת ידה אינה צריכה עדים של קבלה כך זה משיעשה שליח שלה והרי גיטה בידו אינו צריך לעדי קבלה אלא ב"ד מתירין אותה [כשיוצא] מתחת ידו ופריק הא מני ר"א היא ומתני' הכי קתני האשה שאמרה התקבל לי גיטי ואין שליח רוצה לקיים גיטה עד שיביאנו לידה צריכה ב' כתי עדים א' שיאמרו בפנינו אמרה וא' שיאמרו בפנינו קבל ואינו צריך לעדי חתימה ולדברי ר"מ צריכין הן ג' כתי עדים א' של אמירה וא' של חתימה ואחת שהביא אותו בפני ב"ד וקרעו לאחר שנתקיים בחותמיו שאילו קרעו בינו לבין עצמו אין הקרעים ראיה שמא נמלך הבעל שלא לגרש ומצא זה קרוע באשפה דאפי' ביד האשה עצמה אינה ראיה כדאמרי' בפ"ק דמציעא וכי תימא דקרעי ליה לגיטא אמרה בעינא לאינסובי ביה ואיתא בהכותב. וזה פי' אותה שיטה על נכון ומאליה נסתלקה הקושיא של הבל שנתלו בה לומר דר"א מצריך עדי מסירה לעולה וכבר הזכרנו כל הראוי להזכירו מדברי החולקים על רבינו ז"ל בזה ותירצנו הכל כהוגן עם מה שהכרענו הדבר בראיות גמורות ועם הודאת הר"ר אברהם ז"ל שהוא מודה בדיננו ויצאה מסכת שלנו בשלום ושלוה על כל עמו ישראל אמן:

כתוב בהלכות והלכה כר"א בגיטין ונמצאת הגהה בקצתן והלכה כר"א אף בשטרות משום דההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי וכו':
השיב הרב ז"ל כתב הרב ז"ל אע"פ שכולן השוו שאין הלכה כר"א בשטרות חוץ משמואל הלכה כמותו אף בשטרות מההיא מעשה דסנהדרין ואני אומר אם קבלה נקבל ואם סברא יש תשובה גדולה דהא דאמרי כולהו אמוראי בשטרות לא. משום דההוא שטרא ל"ל קלא וכעדות על פה היא ודוקא בשטרי הלואה ובשערי מקח וממכר דאית בהו אחריות ולגוביינא קיימא וצריכי לקלא אבל מתנה דלמקנא בעלמא היא ולא לגוביינא קאי הו"ל כגיטא ובכל אחר מתנה הרי היא כגט ותדע עוד כי הוא עצמו כתב בפ' גט פשוט בענין הוציא עליו כתב ידו הוחזק כתב ידו בב"ד מהו א"ל אע"פ שהוחזק כתב ידו בב"ד אינו גובה אלא מבני חורין וכתב זאת הסוגיא ופירש אותה נראה כי היא עיקר והתם אותיבו עליה דר' יוחנן ממלתא דר"א ושני להו שאני התם דאיכא כתובה ומשעת כתובה שעבד נפשיה אלמא אין הלכה כר"א בשטרות שהרי הוחזק כתב ידו בב"ד דאיכא עדי מסירה ועדיף נמי מעדי מסירה דהא אסהיד אחתימות ידיה בבי דינא ומסר ליה שטרי באפי בי דינא ואפ"ה לא גבי ממשעבדי ולפום האי סוגיא למאי דמוקי לה ר' יוחנן משמע דר"א גופיה לא אמר בשאר שטרות אלא בפרעון כתובה בלחוד משום דאיכא שטר כתובה אבל היכא דליכא שטר כתובה לא גביא בגט שאין עליו עדים כלל מיהו לההיא סוגיא דהכא משמע דר"א דאפי' בשאר שעדות נמי אמר וגובה מנכסים משועבדים דקתני באותו גט קאמר אע"ג דליכא שטר כתובה סוף דבר אם דברי ר' יוחנן דהתם הלכה הם כבר שמענו שאין הלכה כר"א בשטרות. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד:
אמר המחבר ואנו מצאנוה לזו תלויה בהלכות וכבר בדקנו אחריהן וזכינו ההלכה לנסחא ישנה מוגהת מכתיבת ידי המחבר זצ"ל וכך היה כתוב בה תחלה והלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות וחזר ומחק ולא בשטרות והניח הדבר בסתם כר"א בגיטין וזהו עיקר נוסח ההלכה וסוף דבר בזו ההגהה אם קבלה נקבל ואם אינה מדברי רבינו ז"ל היא תשובה גדולה דלכולהו אמוראי דאמרי בגיטין אבל לא בשטרות אפי' בשטרי קנייה דלית בהו אחריות קאמרי כגון שטרי מקח וממכר ושטרי מתנות דהא תלמוד מקראי דירמיה קא גמרי דכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים והתם דמקנא ממש הוא ולאוקומי ארעא בידיה ולא לענין שעבוד אחריות וראיה לדבר מזו שאמרו בב' שטרות היוצאים ביום א' דרב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני עדיף והוינן בה ומי מצית מוקמת לה לרב כר"א והא א"ר יהודה אמר רב הלכה כר"א בגיטין ושמואל אמר אף בשטרות מכלל דרב סבר בשטרות לא אלא מחוורתא רב כר"מ ושמואל כר"א שמעינן מיהא דאפי' בשטרי קנייה לרב עדי חתימה קונין לו ולא עדי מסירה דהא התה בשטרי קרקעות הוה ולמקנא ממש וליתא בשטרי שעבוד ולענין גוביינא כלל כדפריש בה רבינו הגדול התם וא"נ איתא אף בשטרי הודאות והלואות מ"מ מימר קאמרי בכולהו שטרות חולקין משום דעדי חתימה כרתי ולא אפשר דקדים חד אחבריה דעדי מסירה לא כרתי בהו אלמא לית ליה לרב עדי מסירה בשטרות ואפי' בשטרי מתנות דלמיקנא ממש נינהו הלכך ההוא מתנתא דסנהדרין דאמר רב יוסף זיל קנייה בעדי מסירה וכר"א ודאי כשמואל אתיא מיהו אנן לא מכרעא לן למיפסק בה הלכה דלא עדיפא דרב יוסף מדרב ור' יעקב בר אידי א"ר יהושע ב"ל ור"י בר חנינא אמר ר"ל וחברינו הבקיאין בדבר הלכה ותלמידי רבינו ורבין אר"א ומסקנא דשמעתין הוא ועוד דהתם משום דסבר רב יוסף הלכה כר' יוסי דמתניתין דמכשר (בגיטין) [בגיסי] אע"ג דמספק עליה אביי דלמא כר' יוסי דברייתא מש"ה א"ל למיסמך אדר"א דכדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק הלכך לא גמרינן מינה למדחא פסקא דאשלי רברבי דאיתמר בהדיא כגיטין אבל לא בשטרות אלא דקשיא לן הא דאמר רבא לענין שטרא פרסאה דמסרי' ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי והוינן ביה נמי א"ה אפי' ממשעבדי נמי ומפרקינן לית ליה קלא ומשמע דבשטר דישראל אית ליה קלא לגבי מסירה ומגבינן ביה אפי' ממשעבדי מ"מ השטר כשר אלמא הלכה כר"א אף בשטרות ורבא בתרא הוא ואיכא למימר דשטרא פרסאה הוא גופיה כשר (הוא) דאמרי' בזוזי [דיהיב] קמייהו קני ושטרא ראיה בעלמא הוא אלא משום דחשידי ודלמא לא יהיב קמייהו כלום ושיקרא הוא מש"ה בעינן ערכאות של עובדי כוכבים וכיון דמסר ליה שטרא באפי ישראל הא אודו קמייהו דקושטא חתום פרסאי וזוזי שקיל מיניה והו"ל כשל ערכאות של עובדי כוכבים לבני חרי אבל לא למשעבדי לפי שאין השטר בעצמו כשר והודאה של עדי מסירה אינה עושה אלא מלוה על פה. עוד קשה עלינו מזו שאמר בפ' מי שהיה נשוי רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני ואוקימנא חולקין כר"מ ושודא כר"א וקי"ל הלכה כשמואל דר"נ דהוה דיינא עבד בהו שודא וכשתאמר שאין הלכה כר"א בשטרות קשיא הלכתא אהלכתא וזו שאלה קשה על דעת רוב הפוסקים הגאונים שפוסקים כר"א בגיטין ולא בשטרות ותשובת שאלה זאת שכשאמרו בגמ' דלר"מ חולקין וליכא שודא אלא לר"א לא נאמרה שיטה זו אלא לדברי האומר עדיו בחתומיו זכין לו דשמעינן ליה לשמואל דאמר הכי בפ"ק דמציעא דודאי כיון דעדיו בחתומיו זכין הרי שתיהם כאילו נחתם בשעה אחת אפי' מסר וחזר ומסר שניהן קונין משעת חתימה שהיא לשניהם כאחד ושניהם זוכין כאחד מאי אמרת שמא כתב ומסר לראשון ואח"כ כתב לשני דינא דחלוקה שכיחא טפי וטפי והלכך לר"מ חולקים ושמואל כר"א וכיון דעדי חתימה אין כורתין ביניהן לשעות הו"ל כשטר שאין עליו עדים דעדי מסירה כורתין בו ומי שנמסר לו תחלה בו ביום קנה ומסתמא ביומן נמסרו שניהן (דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה) מאי אמרת שמא לשניהם מסר כאחד דינא דשודא שכיחא טפי אי נמי דכל היכא דמצינן למימר או כולה דמר או כולה דמר עדיפא לן למעבד שודא וכיון דקי"ל דלא קני בעדי חתימה עד דמטי שטרא לידיה אפי' לר"מ איכא למעבד שודא שהרי בשעה שכתב להם לא קנו כלום ומשעה שמסר להם הוא שקונין הלכך אם מסר לראשון וחזר ומסר לשני זה שמסר לו תחלה קנה וזו עצה עמוקה ואין דרך לנטות ממנה ואפי' לפסוק כר"א בשטרות שהרי על כרחנו אפי' לדברי ר"מ הכותב שטר מתנה לחבירו ביום פלוני ומהר בו ביום קנה מיד לשעתו ואינו יכול לחזור בו כל אותו היום אע"פ שלא כתב שעות ואפי' כתב שבוע או שנה וכיון שהוא קונה מיד היאך אפשר לדון בכותב שני שטרות ומסר לראשון בשחרית וחזר ומהר לשני ערבית שקנה שני כלום ואפי' קדמה כתיבת שטרו לשל ראשון והלא כתיבה אינו זוכה לו כלל ומסירה זוכה לזה בשעתה אלא ודאי זה שמהר לו קנה והלכך אפי' לר"מ איכא למיעבד שודא וכדפרישית הרי טרחנו לקיים הלכה כר"א בגיטין אבל לא בשטרות לפי שהיא סברא המתחוורת בשמועה זו ואין דעתנו מקבלת לדחות הלכה פסוקה ומסקנא דשמעתא דאיתמר בדוכתא גבי הלכתא פסיקתא דהאי דינא והוא דעת הגאונים ושל רבינו הגדול ז"ל הנמצא בנוסחי הלכות שלו ויש מקיימין הלכה כר"א בכל השטרות ומסלקי מעליהם כל דקדוקי שמועות שכתבנו ומ"ש הרב ז"ל מן הסברא שבפ' גט פשוט כבוד הרב יהא מונח במקומו שגירסא משובשת כתב דל"ל גובה מנכסי המשועבדים דקאמר ר"א דוקא בגט ומשום דאיכא שטר כתובה דהיכי קתני וגובה מנכסים משועבדים וכי בגט היא גובה ומזמן הגט היא גובה והלא מזמן נישואין שלה היא גובה ואפי' בעדי גירושין ומדתנן אע"פ שאין עליו עדים כשר ודאי שגובה כתובתה אבל הגירסא הנכונה שבספרי ספרד ובפי' ר"ח ז"ל ורב יוסף הלוי בן מיגש ז"ל שאני התם דמשעת כתיבה שעבד נפשיה ולגי' הרב ז"ל כתיבה בכתובה נתחלפה לו ופי' הענין קא מקשינן עליה דר' יוחנן מגובה מנכסים משועבדים דר"א דאלמא כל היכא דאיכא סהדי דידעי בשטרא גובה מן המשועבדין אע"ג דלא חתימי אמלוה (אלמוה) ולפום מאי דכתבינן לעיל לאו משום דהלכה כר"א אלא על דרך ע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"א אלא משום דליכא שטר בחתימה אבל איכא שטר בחתימה אפי' לרבנן גובה דהא אית להו קלא ופריק שאני התם דמשעת כתיבה שעבד נפשיה פי' דמתני' לענין גט חוב כיון שכתב לו הריני חייב לך מנה שלויתי ממך בשטר זה והעמיד עליו עדים ומסרו בפניהם כדי שיהיו עדים שלוה ממנו שעבודי שעבד נפשיה למלוה בשטר ועדים אבל הוחזק כתב ידו בב"ד לא העיד על עצמו בב"ד שלוה שלא על מנה שבשטר הם מעידין אלא על חתם ידו הם מעידין והטעם הזה נכון וברור והוא מוכיח על הגירסא שהיא כמו שכתבנו באמת: תם ונשלם ספר הזכות בס"ד