לשון ריא"ז ונראה בעיני שאם היה עומד בין הנכרים אע"פ שאין לו בית לעצמו ולא פתח לעצמו חייב להדליק נר לעצמו אע"פ שאשתו מדלקת בביתו שהרי אין הנס מפורסם אצלו ואינו רואה נר חנוכה לברך עליו בין הנכרים אם לא ידליק הוא לעצמו כמבואר בקונטרס הראיות:
לשון ריא"ז ומי שלא בירך ביום ראשון מברך שהחיינו ביום ב' או בשאר הימים כל שעה שהוא מדליק תחלה או שהוא רואה תחלה שכל מצוה הבאה עליו משנה לשנה צריך לברך עליה שהחיינו בתחלת עשייתה כמו שביאר מז"ה בפסקיו:
הטוא"ח סימן תרע"א בשם העיטור כתב שאם הקיף קערה פתילות והרחיקן זה מזה כאצבע שאפילו בלא כפיית כלי שפיר דמי ועולה לכמה פתילות והטור כתב דלא מסתבר האי טעמא ונ"ל דשפיר הוי גבול אצבע שאומר בעל העיטור גבול משום דאיהו מיירי לפי הגבול מהשמן שצריך ליתן בנר חנוכה דהיינו שמינית ביצה כמו שזכרנו ולפי שיעור זה צריך שיהיו לעולם הפתילות שוות כשיעור זה כדי שלא תמהר הפתילה שיעור הדלקת השמן שזכרנו ועל דרך זה יהיה גבול אצבע שזכר בעל העיטור עולה יפה דאיהו לא מיירי במי שנותן שמן כרצונו בלי שיעור בנר חנוכה אלא דבריו הם בנותן בנר חנוכה שמן כפי השיעור בצמצום דאז צריך לעולם שיהיו הפתילות עשויות כשיעור שוה שאם יהיו גסות הרבה יכלה השמינית ביצה קודם שיעורו ועוד יש ליישב דברי בעל העיטור באופן אחר וכתבתיו בחדושי בס"ד: