עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 10

נתייחדה עמו בפני שנים כו'. בס"ק כ' עמ"ש בהנמי"י לה' אישות (סי' כ"ח) דאף אם ב' עדים ראו כיעור אפי' בזאח"ז כמאן דחזי בב"א דמי כו' וכן משמע מהא דגרסינן בירושלמי פ"ק דסוטה נתיחדה כו'. וכ' הש"ק דתימה דאדרבה מהכא משמע דאפי' לענין כיעור לא מצטרפינן דהא פשוט לן מדר"ל בן תודאי דאין זה יחוד כו' וצ"ע עכ"ל ותמהני עליו שבמת"כ לא נזכר מדברי הב"י בח"מ (סי' נ' ס"ז) שהביא גירסת הירושלמי או ייבא כהדא אין מקבלין כו' והיינו דשאל האיבעיא בנסתרה בע"א בשחרית כו'. אם נפשטה מנתייחדה כו' ומסקנא כו' דאיתא דאין זה עדות או דנפשטה מההוא דר' יהושע בן קרחה כו' וע"ש בב"י באורך מ"ש לבאר דברי הירושלמי ומ"ש עליו בשו"ת ר"א ן' ששון (סי' י"ז) ובש"ת זכרון יוסף (האה"ע סי' ז') ע"ש. דלפ"ז א"ש דברי בהגמי"י. וגם ע"ש הפני משה לפרש בלשון מאחר שהוא איש והיא אשה דהוא לשון יתר והוא בלשון הקינוי הנה מבואר בב"י שם דאף שהוא אותו האיש ואותה האשה עכ"ז אין מצטרפין ולא הוי שפת יתר כלל: