פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 9 · הלכה 4 · Segment 5

אמר ר' יוחנן וכו'. מילתא באנפי נפשיה היא וכלומר דבא ר' יוחנן לפרש הא דלא אשכחן לר"א דס"ל בהלכה דלעיל דחצר שנפרצה לר"ה דין ר"ה יש לה והכא לא קאמר מידי ולפיכך מפרש דלא אמר ר"א לעיל אלא בחצר וכה"ג במבוי שנפרץ לר"ה דחדא טעמא אית להו דהויין צידי ר"ה אבל בית אפי' נפרץ לר"ה כגשר הוא בלשון תמיה וכי הבית כגשר הוא להיות מעבר לרבים ומכיון שכן לא קאמר ר"א הכא במתני' מידי דקחשיב ליה ג"כ בית שנפרץ וכדי שלא תטעה ולומר אליבא דר"א דפליג אף בבית שנפרץ קמ"ל:

רב ור' יוחנן אמרי. תרוייהו הא דר' יוסי קאמר אם מותרין וכו' כך הוא דעתיה שאסור הוא ביו בשבת זו בין בשבת הבאה וכדפרישית במתני':

אמר ר' יוחנן כושת וכו' חמרים. כל אלו משניות וברייתות הן ותנינן בהו אם לכך היא כן נמי לכך הוא כן ובכולהו חמורים הן דאזלינן בהו לחומרא כדקחשיב ואזיל:

כושת. היא קושט א' מסממני הקטורת וכך שמו בלע"ז:

דתנינן. בפ"ג דעוקצין הקושט והחמס הוא הקנמון וראשי בשמים כמו האגוז מוסקטא וכיוצא בו והתיאה והחלתית וכו' כדתני להו התם נלקחים בכסף מעשר וכו' אם נלקחין בכסף מעשר דהוו אוכלין א"כ מטמאין טומאת אוכלין וכו' וא"ר יוחנן דלחומרין אזלינן ומטמאין טומאת אוכלין ואין נלקחין בכסף מעשר:

קרויה דתנינן תמן. בפ"ה דפרה קרויה והיא דלעת יבשה וחלולה ששואבין בה מים שהטבילה במים שהן ראוין לקדש בהן אפר פרה והיא טהורה ומשום מעלה בעלמא שעשו למי חטאת הצריכוה טבילה: