בן יהוידע על יומא · דף 39b

אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה גּוֹרָל עוֹלֶה בְּיָמִין. נראה לי בס"ד הטעם שהיה זה לסימן טוב כי יָמִין עם מספר שם הוי"ה עולה מספר קוֹל [יָמִין 110+ הוי"ה 26 = קוֹל 136] וביום הכיפורים אין מזון גשמי אלא נזונין מן הקול שהוא חמשה קולות, ולכן אין השטן שולט בו ביום, ובזה יובן (בראשית כז, כב) 'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו' ודרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סה, ב) כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו, ופרשנו הכונה כאשר ה' קֹּל הוא קוֹל יַעֲקֹב שיש לו חמשה קולות ביום הכיפורים אז אותו היום אין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, כי השטן שהוא ידי עשו אינו שולט בו ביום, וכאן אמר כשעלה בימין אומר לו הסגן הגביה ידיך, וזהו שנאמר (תהלים קיח, טז) יְמִין הֳ' כלומר כשעלה של השם בימין אז רוֹמֵמָה ידיו של כהן גדול וזה מורה כי יְמִין הֳ' עֹשָׂה חָיִל לישראל.
גם אמר 'עֹשָׂה חָיִל' שאותו היום מהפך להם אותיות עָמָל לאותיות חָיִל דבזכות התורה שהיא ח' דרגין [שהם: כשר ופסול, חייב וזכאי, טמא וטהור, אסור ומותר] יתחלף עי"ן דעמל באות ח' באלפא ביתא דאחה"ע [כל האותיות שהאדם יבטא בהם מוצאיהם חמש המקומות מתחלפות זה בזה - אחה"ע מהגרון, גיכ"ק מהחיך, דטלנ"ת מהלשון, זסשר"צ מהשיניים, בומ"פ מהשפתים], ובזכות התשובה שהיא יראה הרמוז באות יו"ד תתחלף אות מ' באות יו"ד בא"ת ב"ש [ב'אתב"ש' האות א' מוחלפת באות ת', האות ב' מוחלפת באות ש', וכן הלאה], ויהיה צירוף 'חָיִל' ולזה אמר (תהלים ס, יד) 'בֵּאֱלֹקִים נַעֲשֶׂה חָיִל' ולכך אמר (במדבר כג, כא) 'וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל' שיתחלף בצירוף 'חָיִל'.
והנה ידוע ששמעון הצדיק היה בחינת היסוד שהוא סוד שש, ולכך נעשה בימיו ששה נסים, והם חמשה שמנה כאן ועוד נס אחד אמר בירושלמי (ירושלמי יומא ו, ג) שלא הגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים איברים הרי ששה נסים כנגד היסוד שהוא סוד ששה.
ומה שאמר וְהָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מַלְבִּין, נראה לי בס"ד 'לובן' [88] גימטריא 'נחל' [88] שהוא שם קדוש ראשי תיבות (שמות לד, ז) 'נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים' נמצא הלובן נוסף על מספר 'אדום' [51] מספר ל"ז [37] שהוא מלוי שם ס"ג שהוא בבינה המאירה ביום ההוא.
וְהָיָה נֵר מַעֲרָבִי דּוֹלֵק זה לסימן טוב כי ז' נרות הם כנגד ז' צדיקים כורתי ברית, ונר המערבי כנגד משה רבינו ע"ה, ונרמז בזה שזכותו לא יכבה בכל דור ודור ובו מתחיל ובו מסיים כי הוא היה גואל הראשון וכן יהיה אחרון שיתלבש במשיח צדקינו כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (בראשית מט, י) 'עַד כִּי יָבֹא שִׁילָה' זה משה [שִׁילָה בגימטריא מֹשֶׁה 345] והיתה אש של מערכה מתגברת רמז לסימן טוב על תגבורת התורה שנמשלה לאש, ובזכות תגבורת התורה יבא משיח שנקרא בַּר נַפְלֵי (סנהדרין צו:) ולכך נרמז במלוי 'אֵשׁ' שהוא כינוי לתורה והיינו אל"ף שי"ן המילוי הוא נַפְלֵי רמז מן התורה שנקראת אֵשׁ יבא עזר לְבַּר נַפְלֵי, גם עזר לנצוצי קדושה שנפלו וראשי תיבות חמשה נסים שמנו כאן הם 'מִבָּנִים' שהוח ראשי תיבות 'מַעֲרָכָה בְּרָכָה נֵר יָמִין מַלְבִּין' וזהו שנאמר (דברים לג, כד) 'בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר' לשון אושר שישובח כהן גדול בזמן שהוא בָּרוּךְ מִבָּנִים שבזה יהי רצוי אחיו ונרמז זה על שמעון הצדיק.

רַבָּה בַּר רַב שִׁילָא: מַאי קְרָא: (תהלים עא, ד) "אֱלֹקַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ" רָבָא אָמַר, מֵהָכָא: (ישעיהו א, יז) "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ". קשה אמאי רבה בר רב שילה לא הביא פסוק זה שהוא בנביאים?
ונראה לי בס"ד דכאן יש לפרש 'חָמוֹץ' לשון איחור ועיכוב כמו שאמרו רבותינו ז"ל 'החמיצו את הדין' שלא תדונו מיד אלא אחר עיון הרבה אבל האי קרא ד'מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ' מוכרח לפרשו על ענין חמס ועושק, או פסוק 'אַשְּׁרוּ חָמוֹץ' יש לפרשו על בושה וכלימה רוצה לומר הנכלם מחבירו תדינו את דינו על בושתו וכלימתו, והיינו כי פסוק 'וְרֹעֶה זוֹלְלִים יַכְלִים אָבִיו' במשלי (משלי כח, ז) תרגם התרגום והמחבר 'לִזְלִילֵי מַחֲמֵץ אֲבוּי' ולכן הביא פסוק 'מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ' דמוכרח לפרשו בעושק וחמס, אך רבא לא חש להנך פירושים ובחר להביא פסוק זה שהוא בנביאים לומר גם בנביאים איכא האי לישנא דחימוץ שהוא ענין עושק וחמס.

בְּכָל יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה מִזְדַּמֵּן לִי זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ לְבָנִים וְעָטוּף לְבָנִים, נִכְנַס עִמִּי וְיוֹצֵא עִמִּי וכו'.. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער מאמרי רשב"י פרשת נח) שתי בחינות נשמה יש באדם, התחתונה היא נכנסת בפנימיותו והעליונה נשארת בבחינת צלם מקיף על ראשו כמו שנאמר (תהלים לט, ז) 'אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ' והצדיקים נשמתם התחתונה עומדת תוך גופם ונשמתם העליונה עומדת צל על ראשו בסוד אור מקיף ומשם שואפת לו חיים מלמעלה תמיד ומריקה אל נשמתו אשר בתוכו עד כאן לשונו, עיין שם.
ונראה כאן שזו הנשמה העליונה שהיא בבחינת צלם מקיף על ראשו היתה מצטיירת לעיניו בדמות זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ לְבָנִים וְעָטוּף לְבָנִים כדרך שגופו מלובש אותה שעה בארבע בגדי לבן, וידוע כי גם על הצלם ההוא יש צלם אחר גם כן מאור מקיף ולכן ראהו מלובש ומעוטף וְנִכְנַס וְיָצָא לרמוז לו על חיותו באותה שנה כי בהיות הצלם ההוא עמו הוא חי שממשיך לו חיים וכאמור לעיל אך אותה שנה שנפטר רמזו לו מן השמים על פטירתו בשתי שינויים האחד שראה דמות הצלם לבוש שחורים והשני שנכנס עמו ולא יצא עמו דהורה לו על פרידתו שעתיד להפרד ממנו באותה שנה כמו שנאמר (שיר השירים ד, ו) 'וְנָסוּ הַצְּלָלִים' ועיין בתוספות ישנים מה שאמר מירושלמי ועל דרך שכתבתי לא קשה קושיית הירושלמי.
ומה שֶׁנִמְנְעוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִלְּבָרֵךְ בַּשֵּׁם אחר פטירתו, להראות שהם אינם כדאים אחר שנסתלק האשל הגדול מתוכם. או אפשר כי מחמת רוב צערם על סילוקו אין שרויים בשמחה והזכרת שם המפורש בברכה צריך להיות בשמחה ולפי זה אפשר אחר שעברו ימי הצער שנשכח מן הלב חזרו לברך בשם המפורש.

אָמַר: בּוֹא וַאֲלַמְּדֶךָ סֵדֶר עֲבוֹדָה. יש להקשות והלא לכולי עלמא חוֹנְיוֹ הוה חכם ומבין טפי מִשִׁמְעִי דלכך צוה שמעון הצדיק שהוא ישמש ואיך יאמר שִׁמְעִי לְחוֹנְיוֹ 'בּוֹא וַאֲלַמְּדֶךָ סֵדֶר עֲבוֹדָה'?
ונראה לי בס"ד דְשִׁמְעִי במרמה דיבר עם אחיו כי אמר לו הוא בוש מן הבריות שאומרים עליו שהוא עם הארץ ולכך לא נבחר לכהן גדול אף על פי שהיה גדול בשנים על כן כַּבְּדֵנִי נָא לְעֵינֵי עַמִּי שֶׁאֲלַמְּדֶךָ סֵדֶר עֲבוֹדָה לִפְנֵיהֶם אף על פי שאין אתה צריך ללמוד כדי שידעו שאין אני עם הארץ, וְחוֹנְיוֹ לפי תומו נתרצה כדי לכבדו למראה עינים ולא ידע כי במרמה הוא עושה.
והא דְהִלְבִּישׁוֹ בְּאוּנְקְלִי וַחֲגָרוֹ בְצִלְצוּל ודאי לא היו בגדים אלו מיוחדים לנשים אלא לובשים אותם גם האנשים ורק שהיה מראות הגוונים שלהם מיוחדים יותר לנשים ואין לובשים ממין גוון זה אלא אנשים מועטים וקורין זה בערבי זאנאנ"ה דרובא דאינשי גנאי אצלם ללבוש גוון זה.

וְהָיוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל נִפְתָּחוֹת מֵאֲלֵיהֶן. נראה לי בס"ד רמזו להם בזה מן השמים דהחרבן יהיה בעבור חטא לשון הרע שהיו מפטירין בשפה לרוע והשפה היא דוגמת שני דלתות וכמו שהדלתות של פיהם היו נפתחים לרעה כן דלתי ההיכל נפתחים לקבל פרענות השריפה. גם לשון הרע הוא חטא בדיבור וידוע שהדיבור הוא במלכות שנקראת 'דלת' לכן פוגם בדלת דשם אדנ"י ונשאר אֲנִי והסימן (יחזקאל א, א) 'וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה' ולכן היו נפתחין דלתות הַ'הֵיכָל' כי היכל גימטריא אדנ"י [65].

בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָטַע בּוֹ כָּל מִינֵי מְגָדִים שֶׁל זָהָב. הנה אף על פי שאפשר להיות דברים אלו כפשוטן שזהב ממש היו ומוציאין פירות בדרך נס דְאֵין מַעְצוֹר לַהֳ' מכל מקום יותר נראה לפרש לאו זהב ממש היו אלא הם מִינֵי מְגָדִים ומראיהם היה כמראה הזהב, וכמו שכתב רש"י ז"ל על מה שאמרו בגמרא (בבא מציעא עח:) 'בטלי של כסף וטלי של זהב' דהכונה הוא על מראה שלהם והנס שהיה בהם דהוא נטעם בלא השקאת מים וגם הם גדלים ומוציאים פירות בלא השקאת מים דאפילו מי גשמים לא יגיעו להם, יען כי כל קרקע של בית המקדש היה מרוצף באבני שיש ולא יבלעו המים בשורשי האילנות.
ונראה לי בס"ד לפרש המאמר הזה דרך רמז, בית המקדש רמז לבחינת המלכות וְנָטַע בּוֹ כָּל מִינֵי מְגָדִים שֶׁל זָהָב רמז לאורות שלוקחת המלכות בסוד מ"ן [מיין נוקבין] שהם בחינת גבורות, ואלו המ"ן [מיין נוקבין] מוֹצִיאִין פֵּרוֹתֵיהֶן בִּזְמַנָּם רמז ללידת נשמות חדשות, וכשהרוח שהוא סוד תפארת מנשב בהן נושרים בסוד הלידה שבאים הנשמות לעולם הזה וזהו נשירתן. וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ הָאוֹיְבִים וכו' רמז כאן לסוד הפסוק (תהלים צז, יא) 'אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק' זרוע מעיקרא ולא עתה מחדש דעתה הוא סוד ספיחים, וכמו שאמר בריה דרב ספרא בזוהר הקדוש ועתיד הקב"ה להחזירן כי יזרע הגינה מחדש ויצאו נשמות חדשות לעולם, והבן.

עֲשָׂרָה פְּעָמִים מַזְכִּיר כֹּהֵן גָּדוֹל אֶת הַשֵּׁם בּוֹ בַּיּוֹם. נראה לי בס"ד עשרה הויות מספר סָר [26×10=סָר 260] רמז שעל ידי יתקיים בישראל 'וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר' (ישעיה ו, ז).
גם מזכיר עֲשָׂרָה פְּעָמִים כנגד עֲשָׂרָה יָמִים של תשובה וכנגד עֲשָׂרָה עֲמָקִים שבספר יצירה שצריך לכוין בהם בעשרה ימים אלו אשר אותו היום הוא האחרון שבהם. ונראה לי שצריך להטריח עצמו 'בּוֹ בַּיּוֹם' בהרמת קולו מפני שבו ביום אין אכילה ושתיה אלא הכל ניזונין מן הקול שהוא חמשה קולות הפנימיים כנודע.
ומה שאמר וּכְבָר אָמַר: 'אָנָּא הַשֵּׁם' וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בִּירִיחוֹ קשה מה שייכות וקשר יש לדבר זה עם מה שאמר שֶׁמַּזְכִּיר הַשֵּׁם בּוֹ בַּיּוֹם עֲשָׂרָה פְּעָמִים? ונראה לי דבא לתת טעם בזה כיון דמזכירו עֲשָׂרָה פְּעָמִים ביגיעה רבה לכך היה נעשה לו נס שֶׁנִשְׁמַע קוֹלוֹ בִּירִיחוֹ שהוא רחוק עֲשָׂרָה פַּרְסָאוֹת כנגד עֲשָׂרָה פְּעָמִים הנזכר.