חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 4

תני לא יאמר אדם לחבירו בירושלים העל כו'\. דגם זה כפריעת חוב הגם דהוי רק ממקום למקום וי"ל דדמי לחליפין ולא כפריעת חוב דהא הוי כמיד ליד ע"כ קמ"ל דזה ג"כ אסור. ע"ז קאמר דמתניתא ר"י ור"נ היא דקס"ד דטעמא דר"י ור"נ במס' שביעית פ"ח גבי לקח מן הנחתום ככר בפונדיון כשאלקוט ירקות השדה אביא לך דמותר לת"ק דחשיב כחליפין ור"י ור"נ דאוסרין שם הוא משום דס"ל דחשיב כפריעת חוב הגם דהוי רק כממקום למקום דהא באותה עיר ובאותו זמן גופיה נותן לו הירקות דשביעית ורק בכדי שילך ויביא מ"מ ס"ל לר"י ור"ל דלא חשיב כחליפין אלא חשיב כפריעת חוב וא"כ ה"נ אפילו בירושלים גופה רק ממקום למקום לא חשיב כחליפין אלא כפריעת חוב ודחי הגמ' דז"א דלא דמי הא להא דר"י ור"נ דמה אנן קיימין אם בההוא דאמר ליה הא לך הב לי ד"ה מותר [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] הב לי ואנא יהיב לך ד"ה אסור [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] פי' אם נותן לו תיכף לד"ה הוי חליפין ואם באומר לו הב לי תחלה ואני יהיב לך אח"כ שאלך אח"כ ללקוט לד"ה הוי פריעת חוב אלא כי אנן קיימין בההוא דח"ל הב לי וברי [כן הגי' במס' שביעית פ"ח] לי אנא יהב לך ר"ל בני שיש לי הלך ללקוט ולהביא ואנא יהיב לך וכההיא דאמרינן בש"ס דילן הלויני עד שיבוא בני אמצא מפתח אין זה פריעת חוב אלא חליפין דהא איתנהו גבי' עיי' במס' ב"מ דף מ"ו ע"א ודף ס"ג ע"ב וה"נ ס"ל לת"ק דאין זה חשיב פריעת חוב אלא חליפין דהא בנו כבר הלך ללקט ור"י ור"נ ס"ל כיון שאין ירקות השדה מצויים לא מהני אפילו באומר עד שיבוא ברי משום דלא דמי לחליפין משום דחשיב ליתנייהו גבי' כיון שאין ירקות השדה מצויים: