א"ר יונה דברי חכמים הראוין לאוכל אדם אין פודין אותו ושאין ראוין לאוכל אדם כו' א"ר יונה והוא שנטמאו ר"י בר אלישב בעי לר"ט בגבולין לא יפדו שאין פודין את הקדשים כו'. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וה"פ דר' יונה ס"ל דעד כאן לא ס"ל לחכמים שאין ראוין לאוכל אדם פודין אלא דווקא בשנטמאו דהא דיני' דפדי' דמע"ש הוא בב' מקומות בגבולין בטהורין ובירושלים בטמאין והמשנה תפס את הדין בשנטמאו ובירושלים ולמה לא נקט הפדי' בגבולין אלא ע"כ דבטהורין אף רבנן מודו דלא יפדו וע"ז פריך ר' יצחק בר אלישב דמאי קמ"ל ר' יונה בזה דהא פשיטא דמשום רבנן נקט בנטמאו דאי לר"ט פשיטא דבגבולין לא יפדו שאין פודין את הקדשים כו' לטעמי' אלא ע"כ משום רבנן דלא קשרו אלא דוקא בשנטמאו:
קריאה במקור
חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 23c23190a308eb4cbdc2a2ff6d89b379ef0fdc8c1ddc4e7b64eaf1801971fe7b