חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 13

שמעון בר בא בשם ר"ח זה שהוא לוחש נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי. הגר"א ז"ל בכי"ק גרס שלא יתן ביד אלא בכלי ריב"א בשם ר' יוחנן נותן בין ביד בין בכלי. א"ר יונה מע"ש ביניהון מ"ד נותן בין ביד בין בכלי מע"ש אסור מ"ד נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש במע"ש מותר. פי' דלמ"ד דס"ל דלחישה אסור בשבת משום שחיקת סממנין כמו רפואה ורק דבנותן לא ביד ולא בכלי לא הוי לחישה אלא כסיכה בעלמא ע"כ מותר במע"ש ג"כ הגם דמע"ש לא ניתן אלא לאכילה ושתי' וסיכה בלבד ולא על לחישה הא בשבת ג"כ אסור לחישה ומ"מ כשאינו נותן ביד לא הוי כלחישה אלא כסיכה הוא ע"כ במע"ש ג"כ מותר אבל למ"ד דנותן בין ביד בין בכלי דס"ל דמותר ללחוש בשבת דלא שייך גזירת שחיקת סממנין בלחישה א"כ בשבת הוא דמותר אבל מע"ש לא ניתן אלא לאכילה ושתי' וסיכה בלבד ע"ז א"ל ר' יוסי וכי כל שהוא מותר בשבת מותר במע"ש כו' והתני מדיחה אשה בנה ביין מפני הזיעה בתרומה אסור היא תרומה היא מע"ש וא"כ אף דבשבת מותר מ"מ במע"ש אסור. מהו כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול ר"ל. דלעולם לחישה מותר בשבת ורק דלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אבל אפילו לא ביד ולא בכלי נמי לחישה הוא וע"כ במע"ש דלא ניתן אלא לאכילה ושתי' וסיכה בלבד ולא על לחישה אסור אפילו שלא ביד ובכלי ורק דבשבת מותר לחישה כדרך שאינו עושה בחול. ובירושלמי שת"י מוסגר בסוגר האי מ"ד נותן כו' מאוס ומ"ד נותן כו' במע"ש אסור ולא הבנתי למה מוסגר: