דתנינן חמשתי אחרייתא וכו'. הרא"פ פי' בפ"ב דברכות אלא שהתנא בא להודיע שהוא רוצה להשמיע לנו דבר חידוש ולפיכך תני לה בבא בפני עצמה שאילו היה חושבו בסיפא לא היינו מרגישים שרוצה להשמיענו שום חידוש והחידוש הוא דר"י היא ולא רבנן ע"כ ובשדה יהושע כתב בשם מהרש"ם ליתני בהדי ה' דסיפא ואמאי תני לה ביני וביני אלא משום דר"י היא ודמי לרישא בחד צד דגבי שמע פסול ואפי' בדיעבד וכן בבהמ"ז ואילו גבי ברכה דתרומה כשר בדיעבד ולאשמועינן דאינו בכלל האחרים דיש מקום לפסול אפילו בדיעבד תני ליה ביני וביני דהני אחרינא דסיפא כשרין בכ"מ בדיעבד ע"כ ודבריהם אינן מחוורים כלל שאין זה מדרך התנא לשנות מנינא שלא בדקדוק ויסתרנו בשביל מכוון נסתר וגם דבריהם אינן מדוקדקים בלשון הש"ס לכן נ"ל מה שפירשתי בקונט' עיקר:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מגילה · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1724641ae69c849d8e19baf7198b86f8abd9174f03c2d010c97058ec70cb76ad