שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מגילה · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 11

לגזרה שוה. הרא"פ פי' במס' ברכות בבבלי יליף ברכת זימון לבה"מ מקרא גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו והיינו שם דכתיב בבה"מ לר"ע וכ' שם בתוס' בבבלי גרס לה בשם ר' וט"ס הוא וצ"ל ר"ע וכו' ותדע דהא ר' דריש לקמן בק"ו וכ"ה בבבלי בריש כיצד מברכין בק"ו בשם ר' אע"ג דר' נמי ס"ל הך דרשא דכי שם וכו' כדאיתא ביומא ואפ"ה לא יליף גז"ש אלא ר"ע גרסינן ע"כ דבריו תמוהים א"כ היה לי להירוש' להביא דרשות ר"ע ועוד גדלו וגו' פסוק הוא בתהלים ואין למידין גז"ש ד"ת מדברי קבלה ועוד מה שהגי' בבבלי אינו מחוור כלל דמאי דמייתי ראיה מריש כיצד מברכין דמייתי הש"ס הק"ו כשהוא שבע וכו' זהו אליבא דר"מ ולא אליבא דר' וזה מבואר למעיין שם גם מ"ש תדע וכו' אינו ראיה כלל דר' לית ליה הך גזרה שוה דשם שם ואיצטרך ק"ו לברכה שלפניה ומפני שהרגיש בזה כתב אע"ג דר' וכו' ואינה קושיא כלל די"ל דלא קיבל הך גז"ש ואין אדם דן גז"ש מעצמו ובס' שדה יהושע ראיתי שגז"ש דשם שם פי' כמ"ש בקונ' אלא שסיים ע"כ כר"ע דדריש כי שם וכו' ושפיר איכא גז"ש אלא כר"י דלא דריש מנ"ל ע"כ וגם זה אין נראה דה"ל לש"ס לפרש אבל כמ"ש בקונט' עיקר דכן דרך הש"ס זה בהרבה מקומות דפריך כן אר"ע ור"י ועיקרה בפר"א דמילה ע"ש:

ובירך את לחמך וגו'. בבבלי גרסי' אל תקרי וברך אלא וברך ונראה דפיסוק הטעמים מלמדין אותנו לקרות וברך בקמ"ץ הב' וקאי על ישראל שהם יברכו על הלחם דאי קאי אקב"ה ה"ל לינקוד אלהיכם באתנחתא כיון דוברך וגם והסירותי דסיפא דקרא קאי אהשם דכן דרך האתנחתא לבא במקום שהענין מתחלק שהוא המפסיק הגדול משא"כ אי וברך קאי על ישראל נמצא שהוא מענין ועבדתם הלכך המפסיק הוא תחת מימך ועוד דהל"ל ואברך את לחמך כדכתיב והסירותי מחלה אלא ללמד דקאי נמי על ישראל שאם יברכו על הלחם והסירותי מחלה וגו':

בשעה שאכל וכו' ושבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש. ק"ק הא כתיב מי הקדימני ואשלם א"כ אין ראוי לברך עד שיהנה וי"ל דכשיש לו אע"פ שלא אכל עדיין הוא נהנה כדאמרי' אינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' הלכך ראוי שיברך קודם אכילה: