אתיא דאשיין בר נדבה כר"י דתני עירב את האותיות וכו'. הרשב"א פי מלמעלה פסול לפי שעד שלא נעשית אות נפסלה צורתה והלכך אסור לגרוד דה"ל כחק תוכות שלא נעשית אות מעולם עד עכשיו שהוא בא לגורדה אבל כשנדבקה מלמטה נו של תפארתינו כיון שכבר נגמר האות קודם הדיבוק כשר אבל אם תפארתך שהכ"ף דבוקה באמצעיתה להתי"ו מבעיא ליה אם הוה כלמעלה או כלמטה וכו' ע"כ ובב"י בא"ח סי' ל"ב מביאו לדברי הרשב"א ותימא לפי פירושו לא אתיא כלל הא דאשיין לדר"י ונראה דגרם לו זה שלא ראה אלא סוגיא דברכות כמפורש בדבריו ושם לא נזכרו דברי אשיין אבל מכאן מוכח כמ"ש בקונ' ולא איירי כלל בדיבוק:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מגילה · פרק 1 · הלכה 9 · Segment 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1724641ae69c849d8e19baf7198b86f8abd9174f03c2d010c97058ec70cb76ad