שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מגילה · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 4

הדא היא דתנינן בכל לשון לא יצא. וקשה תיקשי ליה רישא דמתני' דה"ל קראה על פה וי"ל דסובר הש"ס דזה לא דמיא לקורא על פה כיון שהוא מתרגם כל תיבה מתוך הכתב עברי:

שמואל כדעתיה וכו'. כתב הריב"ש בתשובה סימן ש"ץ בשם הר"ן והא דשמואל משמע דאתיא דלא כגמרין דאמרי' היכי דמי אילמא אשורית וקרי לה יונית על פה הוא וכו' ולשמואל בירושלמי משמע דכה"ג לא קרי לה ע"פ כיון שמתוך הכתב הוא מתרגם ואפשר היה לומר דלא פליגי דכי אמרינן הכי בגמ' דילן היינו למאי דמוקמי מתני' בלעז' יוני דוקא דאלמא ס"ל שאפילו השומע מבין הענין אינו יוצא אלא בלשון ידוע דהיינו יוני ומשום הכי אמרי' דע"פ הוא לפי שאין לשון הכתוב נוטה יותר ללשון אחר מלשון יוני ולשון אחר הוא פסול אבל למאי דמסקינן דכל הלשונות כשרים למכיר בהן דאלמא כל שמבין הענין יוצא אפשר דלא פליגי אדשמואל דירוש' שכיון שכל הלשון מי שמתרגם באיזה לשון על המגילה עברית הכתובה לפניו לאו ע"פ מקרי שכונת הענין כתוב הוא דפסול דע"פ מפקינן ליה דמה להלן בספר אף כאן בספר וכיון שלועז מתוך הספר בספר מיקרי ע"כ ותימא דגרסי' בבבלי קראה תרגום בכל לשון לא יצא היכי דמי אילימא דכתיבא מקרא וקראה תרגום היינו על פה לא צריכא דכתיבא תרגום וקראה תרגום ואס"ד דסובר הבבלי דאם מתרגם מתוך כתב העברי לא היה על פה א"כ מאי פריך הא אי לא תנן במתני' בכל לשון לא יצא ה"א דכתיבא מקרא וקראה תרגום לאו היינו בעל פה וכפי מסקנתו של הר"ן וצע"ג: