שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מגילה · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 7

הדא אמרה אדר הראשון תוספת. כתב המג"א בא"ח סימן נ"ה ס"ק י' משמע דאם שבת י"ג מעוברת אותן שנולד באדר ראשון נעשה בן י"ג באדר ראשון וכ"כ הלבוש וצ"ע דהא מי שנולד בשנה פשוטה אינו נעשה בר מצוה עד א"ש ה"ה זה שנולד בשנת העיבור כיון דאשתקד היתה שנת פשוטה ונעשה בן י"ב באדר סתם א"כ לא מלאו לו שנת י"ג עד אדר שני וכו' לכן נ"ל דנעשה ב"מ באדר שני ע"כ ול"נ עיקר כסתמא דש"ע וכלבוש דכיון דאדר ראשון תוספת כדמסיק כאן וכ"כ תוס' בפ"ק דר"ה א"כ זה שנולד בשנה מעוברת באדר ראשון לא נולד באדר כי אם בתוספת ואיך נאמר שימתין עד אדר שני ולא דמיא כלל למי שנולד בשנה פשוטה שהרי זה באדר נולד לפיכך צריך להמתין עד אדר והיינו אדר שני שהוא עיקר וזה ברור והש"ע לשיטתו אזיל שפסק בסימן תקס"ח סעיף ז' כשאירע יום שמת בו אביו או אמו באדר והשנה מעוברת יתענה באדר שני והיינו מטעם הנ"ל שהשני הוא העיקר ודלא כמ"ש בהג"ה שם מיהו מודינא בהא שאם מת אביו בשנה מעוברת באדר ראשון שיתענה באדר ראשון והדברים ברורים:

לעולם שני חדשים וכו'. כתב תוס' בר"ה דף י"ע ע"ב בד"ה אדר וכו' ובירו' דמגילה איכא פלוגתא דקאמרינן התם עוקבא וכו' ולבסוף דחו לה דקסבר רצו שלשים רצו ירח ע"כ וקשה שלפי כגירסת שלפנינו וכמ"ש בקונטרס אין המסקנא כן דאדרבה לעולם הראשון מלא ונ"ל דגירסתם היא לעולם שני חדשים חסירין עיבר את הראשון וכו' וה"פ אע"ג דלכתחילה עבדינן שניהן חסירין מ"מ אם עיבר הראשון מה שעשה עשו' אבל השני אם עירבו לאו כלום הוא דלעולם אדר הסמוך לניסן חסר וכאשר הגהתי כ"נ עיקר דבבבלי שם גרסי' העיד ריב"ל משום קהלא קדישא שבירושלים על שני אדרים שמקדשים אותן ביום עיבוריהן למימרא דחסירין עבדינן מלאין לא עבדינן: