שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 7

לא ידעין אין משום דהוא חשש וכו'. פי' הי"מ כלומר מה שהי' מקיימו ואינו סומך בהתרתו מפני שהי' חושש שהמתיר אינו בקי בפתחי היתר ואולי לא היה פתחו כדאי להתיר ומה שהיה מתירו מפני שאין יצה"ר תאב וכו' ע"ש ותימא אף שאין החכם הי' בקי בפתחי היתר מ"מ ר"י ודאי שהיה בקי בהן ועוד משמע מדבריו דלאו ספיקא הוא ובכמה מקומות בירושלמי מבואר בדבר שהוא מסופק אומר תרי זימני ולא ידעין והרב השמיט ולא ידעין תניינא ואינו נכון. וא"ת לפי' בקונט' למה לא לקח ר"י שלשה הדיוטות שאף הן מתירין הנדר וי"ל קסבר ר"י במקום שיש מומח' אין ג' הדיוטות יכולין להתיר:

ר"י כד לא הוה בעי למידין אמר עיני כהייא וכו'. וקשה למה תלה הדבר כשלא רצה לדון הא מדינא אסור שהרי היקישא הוא וי"ל ר"מ הוא דסובר מקשינן ריבים לנגעים ורבנן פליגי עליה א"נ י"ל אפילו ר"מ מודה דלאו לכל מילי הוקשו ריבי' לנגעים וכן מפורש בבבלי בסנהדר' פ"ד דף ל"ד ור"מ האי ושפטו את העם בכל עת מאי דריש ביה אמר רבא לאתויי יום מעונן דבנגעים אסור ובריבים מותר וה"ה מי שעיניו כהות ע"ש: