כאן במעמידין וכו'. בקונטרס פירשתי כפי גי' הרשב"א ונ"ל לקיים הגי' שלפנינו וה"פ אפי' תימא שני הברייתות איירי בין במעמידין בין בשאין מעמידין דדוקא בנדרי זרוזין הוא דאמרינן לעיל בריש פרקין דבמעמי' אסור כיון דבשעת שבועה לא היתה כוונתו לזירוז אבל הכא בנדרי הבאי אף שהיתה כוונתו בשעת שבועה שאמת הוא מ"מ אין בדבריו ממש. מיהו דוקא בשנשבע אם לא ראיתי מותר אבל באומר יאסרו נכסי עלי בשבוע' אם לא ראית וכו' החמירו חכמים בשבועה דכתיב לא ינקה ואסרו נכסיו אבל אינו לוקה והא דמשמע בשבועות שלוקה משום שבועת שוא היינו מכות מרדות דרבנן. ומדברי תוס' בשבועות דף כ"ט בד"ה באומר וכו' נראה דגורסי' כגי' הרשב"א ומפרשי' דהמלקו' הוא מדרבנן. מ"מ הרווחנו בדברינו אלה לתרץ תמיהת הרשב"א על תוס' ע"ש בחידושיו דף כ"ד ע"ב בד"ה ה"ג וכו':
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 967583e597f6b6fa1b0a276d759c7df9292cb426b0bffee76e265f63e2217897