שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 4

נדר דנדר במוהי וכו'. בקונטרס פירשתי דפירושא דמתני' הוא וכ"כ הר"ן דף י' בד"ה תניא וכו'. ונ"ל דלכך תנן במתני' נדר במוהי שוב ראיתי שכ"כ התוי"ט והר"ן כתב טעם אחר ע"ש:

ולמה לינן אמרין במומי דנדר שאול ואפשר לומר דכיון דישראל התירו נדרו של שאול דכתיב היונתן יומת אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חי ה' אם יפול משערת ראשו ארצה ויפדו העם את יונתן ולא מת. וקשה איך היה הפדיון הזה אלא ודאי מה שאמרו היונתן ימית אשר עשה הישועה וגו' זה היה פתח לנדרו וע"י כך התירו לו הנדר ובזה פדו את יהונתן הלכך הנשבע בשבועת שאול לאו כלום הוא שהרי נעקר הנדר מעיקרא ובשבועת משה אע"ג דאמרי' במדין נדרת במדין לך והתיר נדרך אין התרה ביטל נדרו שהרי הנדר לא היה אלא שלא יצא ממדין בלי רשות יתרו וכן עשה א"כ נתקיים נדרו ונכון הוא לענ"ד:

דכתיב וירם ימינו ושמאלו וכו'. בבבלי בנזיר דף ג' ע"ב גרסי' מי איכא למ"ד לא מתפיס אינש במילתא דסמיך לי' והתניא האומר ימין ה"ז שבועה מ"ט לאו משום דכתיב וירם ידו וכו' אמרי לא משום דימין גופי' איקרי שבועה דתניא מנין לאומר ימין שהוא שבועה שנאמר נשבע ה' בימינו. נראה דר' מתני' פליג וסובר דמתפיס אדם במלתא דסמיך ליה. ובש"ע י"ד סי' רל"ז סעיף ח' כתב ימין שבוע' דכתיב נשבע וגו' וכתב הרב בהג"ה והוא שיכוין ג"כ לימינו ולשמאלו של הקב"ה ע"כ. ולא ידעתי למה האומר כהיכל וכמזבח לא בעי כוונה ואמרי' מסתמא כוונתו לקרבנות שבהן א"כ ה"נ נימא כיון דסתם נדרים להחמיר מסתמא כיוון לימין הקב"ה וצ"ע: